העצרת נפתחה בהקרנת נאומו האחרון של רבין, ובשעה 21:42 - בדיוק בשעת הרצח - תיערך דקת דומייה. האירוע יסתיים בשירת "שיר לשלום" וב"התקווה".
כאשר נשאל אם הוא עדיין אופטימי, השיב: "כן. אני רואה את האנשים כאן, את הנחישות ואת האמונה. אנחנו נלחמים היום מלחמת קיום של הדמוקרטיה הישראלית. אין לנו ברירה אחרת".
"היהדות היא לא של הקיצונים, לא של המושחתים ולא של המשתמטים. היא לא בבעלותם. אנחנו לא מקבלים מהם שיעורים, אנחנו לא קונים מהם ערכים. להבדיל מהם אנחנו הקשבנו לאלוהי ישראל כשהוא אמר: 'שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' (בראשית ט', ו'). מול העיקרון הקדוש הזה הם שמו שאלה ועליה הם ביססו ארבעים שנות הסתה: 'מה אתה, ישראלי או יהודי?'
"איש לא הסמיך אותי לדבר בשמו של יצחק רבין, אבל אני אומר לכם שאני יודע מה הוא היה עונה. הוא היה אומר בדרכו המחוספסת: 'זו שאלה מטומטמת. אני ישראלי מפני שאני יהודי'.
"הציונות היא תנועה יהודית. מגילת העצמאות מבוססת על התנ"ך. הדמוקרטיה שלנו מבוססת על חזון נביאי ישראל. צה"ל הוא צבא יהודי, וילדינו מתגייסים כדי להגן על ארץ אבותינו. מי שמנסה להפריד בין המושגים האלה, הוא סוחר של שנאה.
"להיות הלוחם שהוביל את חטיבת הראל במלחמת העצמאות, זה מעשה יהודי. להיות הרמטכ"ל ששחרר את הכותל המערבי, זה מעשה יהודי. לרדוף שלום זה מעשה יהודי. לקבל את זה שיש אנשים שחושבים אחרת מאתנו, ובכל זאת לעבוד איתם יחד למען מדינה שכולנו אוהבים, זה מעשה יהודי.
"אין במדינת ישראל מלחמה בין הישראלים ליהודים. כי לא יכולה להיות. יש פה מצד אחד ישראלים שהם יהודים, כי זה אותו דבר, ומולם אנשים שמעוותים את היהדות והופכים אותה לפוליטיקה של שנאה ואלימות.
"האנשים האלה יושבים היום גם בממשלה, אבל מפה אנחנו נשבעים יצחק, למען היהדות, למען הישראליות, למען הילדים שלנו, אנחנו לא נפקיר את את ישראל, אנחנו נוביל אותה לדרך חדשה.
"ביום הזה, במקום הזה, מתלכדים שני רגעי השבר הגדולים של מדינת ישראל: רצח רבין, והשבעה באוקטובר. ביום הזה, במקום הזה, אנחנו לא באים רק להספיד את רבין, אלא גם לשאוב ממנו כוח. הוא לימד אותנו: כשאתה רואה משהו מסוכן, תתייצב מולו. כשאתה רואה משהו מקולקל, תתקן אותו. אם אבדה דרכך, חזור להתחלה וצא לדרך מחדש.
"מעל הכול הוא לימד אותנו: הייאוש הוא המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לתת לאוייבינו, התקווה והאמונה יביאו את הנצחון במאבק על דמותה של המדינה".
"אנחנו אחרי שנתיים של מלחמה קשה ומדממת, מלחמה שהחלה במחדל החמור בתולדות ישראל. רבים שקפצו אל האש, קמו לגודל השעה מאהבת העם והארץ ומתוך ערבות הדדית. השכול שהכה בנו לא הבדיל בין חילוני לדתי, בין תומך הממשלה למתנגד לה, בין עירוני לבן ההתיישבות, בין יהודי, דרוזי, מוסלמי או נוצרי.
"ברית משרתי המדינה באה לידי ביטוי במובנה הכואב ביותר. הסולידריות הזו, אסור לה שתיעלם בשוך הקרבות. כי לה - אנו משוועים היום. הלוחמים עשו ועושים את המוטל עליהם ועכשיו עלינו לעשות את המוטל עלינו, הקמת ועדת חקירה ממלכתית וחוק גיוס שווה לכול.
"רצח רבין, הוא תוצאה ישירה של קיטוב והסתה. 30 שנים אחרי, יותר משנות דור, תמרור אזהרה מהבהב גם היום - בשיח מפלג, מבוסס שקרים ואינטרסים שלא משרתים אף-אחד זולת החפצים בכותרת רגעית ושררה. פלגנות והסתה המכוונות מלמעלה מאינטרסים פסולים. אין לה קשר אלינו, העם - המשרת, העובד, האוהב וחפץ חיים. העם הזה ראוי להנהגה שתוביל בשילוב ידיים ובעשייה משותפת, לתיקון ולשיקום. בביטחון, בכלכלה, בחינוך ובכל אורחות חיינו. יחד נייצר מציאות שונה מזו בה חיינו בשנים האחרונות.
"מדינת ישראל היא נס גלוי. נס שקם בחזרת העם היהודי למולדתו, נס שקם וחי תוך שהוא מוקף אויבים, נס שהפך אי של קידמה. נס שנבנה ועומד, כל יום, על זיעת אפם ודמם של רבות ורבים. אם חפצי חיים אנחנו, הגיעה העת לעשות מה שנדרש כדי להיות ראויים, להפשיל שרוולים ולהתחיל בעשייה לשיקום, לתיקון ולריפוי.
"המורשת שרבין השאיר לנו, ברורה. היא משלבת ביטחון ועשייה מדינית מתוך עוצמה, היא מורה על חוסן ויוזמה ביטחונית, על הגנה על עצמינו בכוחות עצמינו ועל מחויבות לשלום מתוך עמדת כוח. התנאי לכך, שישראל תשמור על זהותה כמדינה יהודית דמוקרטית וממלכתית. אני נוצר את הערכים האלה, הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. העם שלנו יודע לקום! ואנחנו נקום, נביא את השינוי, נתקן ונבריא. זה אפשרי וזה בידינו. נעלה שוב אל דרך הישר.
"אנחנו ממשיכי הציונות הממלכתית, המאחדת, שמסתכלת ישר לעיני האזרחים ופועלת למענם, נדע להעמיד לאזרחי ישראל את ההנהגה לה הם ראויים. 41 שנים שירתי את העם והמדינה כחייל של צה"ל. אני נשבע שאמשיך לשרת אותם לעולם. יחד איתכם נבטיח דרך שתאחד ותוביל את ישראל בעוצמה, שלום ותקווה. יהי זכרו של יצחק רבין בליבנו ובעשייתנו. עוד יבואו ימים טובים, אנחנו נביא אותם".
"חברות וחברים, 30 שנה חלפו מאז שלוש היריות ההן. שלוש יריות ההן, קולן טרם נדם. הן מהדהדות עד היום בכל מעשיה של הממשלה הזו, שפועלת נגד העם שלה. הן מהדהדות בכל מקום שבו נרמסת הדמוקרטיה הישראלית. בכל פעם שממשלה מסיתה נגד אזרחיה. בכל פעם שמכנים פטריוטים “בוגדים'. בכל פעם שמכים מפגינים שמימשו את אחריותם האזרחית, עוצרים פעילים לתקופות הזויות, משתיקים תקשורת, רומסים את מערכת המשפט, ומבזים משרתי ציבור נאמנים.
"רבין היה גיבור ישראל לא משום שנולד כזה, אלא משום שהיה איש של אמת, איש של אמת אכזרית, שבחר שוב ושוב לשים את טובת העם לפני טובתו הפוליטית ורווחיו הכספיים האישיים. הוא ידע ששלום איננו חולשה, אלא כוח ועוצמה. רבין הבין ששלום זה לא יפיוף נפש מוסרני, אלא הביטחון המיטבי. ומי שמחפש ביטחון אמיתי חייב להבין שאין קיום למדינה החיה על החרב לבדה - ושלום הוא הדרך היחידה להבטיח שצעירות וצעירים בישראל - לא יאלצו עוד לשלם את מחיר חסרונו.
"רבין ידע שביטחון אמיתי לא נבנה מסיפוח זוחל וממלחמת נצח, אלא מהכרעה מדינית ולאומית. הוא היה איש של אמת ויושרה, ועל כן היה אמיץ. הוא קבע כי ביטחון ישראל מעל הכול, מעל הפוליטיקה, ולכן את הסכסוך אי אפשר לנהל - צריך לפתור אותו. לא למען הפלסטינים אלא למען עצמנו, וכדי להבטיח עתיד בטוח לילדינו. כי זה מה שמדינה טובה צריכה לעשות, וזה מה שרבין ניסה לעשות.
"חברות וחברים, אחדות אמיתית איננה כשאנחנו מוותרים על עמוד השדרה הערכי שלנו ומתאחדים סביב שקר. אחדות אמיתית היא רק - אך ורק - כשאנחנו עומדים יחד, רוב העם, חזקים למען האמת, עם עמוד שדרה דמוקרטי, ביטחוני וערכי - מפלדה מחושלת. יותר מדי שנים ויתרנו על עמוד השדרה שלנו. קיפלנו ערכים, ויתרנו על עצמנו מתוך רצון למצוא חן ולהימנע מעימות, מתוך פחד. אבל היום, ביום הזה, אנחנו אומרים בקול ברור: לא עוד! לא נוותר. נילחם על דרכו - כי זו דרכנו. לא נתכופף שוב מול אלימות ושנאה. לא נתחנף לבריונים, ולא נתנצל בפני מושחתים.
"היום אנחנו אומרים מכאן: האחדות שלנו היא של ערכים משותפים. ערכים דמוקרטים ליברלים. של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. אחדות של דרך. דרך של אומץ - בשדה הקרב ובזירה המדינית. דרך של יושרה, אחריות ואהבת האדם. דרך של ציונות אמיתית. אנחנו נעמוד זקופים עם עמוד שדרה איתן ועם לב פתוח. נילחם על מדינה דמוקרטית, חופשית, שוויונית ובטוחה - לא כדי לנצח מחנה אחר, אלא כדי להציל את מדינת ישראל.
"חברות וחברים, תהיה אחדות – אחדות אמיתית. אחדות של דמוקרטיה ליברלית וציונות אמיתית. אחדות של מאמינים בוועדת חקירה ממלכתית, באחריות, בביטחון. אחדות של הנושאים בנטל, של המחויבים לאחיהם ולאחיותיהם בלי הבדל דת, גזע או מין. אחדות של ישרי הדרך, של דוברי האמת, של הדמוקרטים בנשמתם. זו האחדות האמיתית – והיא היחידה שיכולה להבטיח שישראל תתקיים לנצח.
"באתי לכאן הערב לדבר על אמת, על אומץ, נועזות ודוגמה אישית. בימי היישום של הסכמי אוסלו והעברת האחריות על הערים לפלסטינים, ימים של טרור ומאבקים מורכבים, הייתי קצין אג"ם איו"ש. ראיתי את רבין מאשר את התוכניות בעצמו, עיר אחר עיר. במקצועיות, בירידה לפרטים, בסבלנות אין-קץ. אפשר היה לראות על כתפיו את משא האחריות הכבדה. אפשר היה לראות על פניו את הבנת גודל השעה וגורליות התהליך. וניכר בו המתח העצום – שאלת הצלחתו של מהלך נועז שאליו נכנס בעיניים פקוחות, מנוסות ומבינות.
"למרבה הזוועה, זמנו היה קצר וקצוב מדי. רבין היה לקורבן האלימות הקנאית, הלאומנות הקיצונית, והיוהרה המשיחית, שלובו על ידי מה שרבין כל כך סלד ממנו – אופורטוניזם פוליטי מתלהם ודמגוגיה ארסית.
"בהמשך, ראיתי את רבין במבצע לשחרורו של נחשון וקסמן: שוקל בקפידה, יורד לפרטים, מקבל החלטה אמיצה, ונושא באחריות המלאה לתוצאותיה. רבין היה מופת של דוגמה אישית ושל מנהיגות איתנה בעת משבר. והמופת האישי שלו חייב לשאת אותנו קדימה, אל עתיד של ביטחון ושלום, של חינוך ובריאות ורווחה ודיור ותשתיות מעולות. עתיד של שוויון אזרחי ושוויון הזדמנויות לכל ילדה וילד. עתיד של שייכות שורשית וחזקה למקום הזה, אותה ננחיל לילדינו, ועתיד של חיים - חיים שראוי לחיותם.
"יותר מאי פעם, ישראל זקוקה למנהיגים שמונעים מאותם הערכים ואותן התפיסות שהניעו את רבין, עם אותו עמוד שדרה רעיוני וערכי – ציוני, יהודי, דמוקרטי ואנושי. זו המנהיגות שמגיעה לנו אחרי שנים של משבר עמוק, זו המנהיגות שאנו חייבים כדי לקום להשתקם, לחבר ולבנות מחדש, ביחד. זו המנהיגות המשלבת בהירות, נחישות, התמדה, אנושיות ונדיבות לאזרח, לאדם באשר הוא אדם, ואפילו אם הוא אויב.
"אם יהיו לנו האומץ, הנחישות והחזון שהיו לרבין – נוכל להשלים את המלאכה שהוא התחיל, ולהעניק לישראל את העתיד הבטוח שעליו הקריב את חייו. עתיד שמגיע לנו ולילדים שלנו ולנכדים שלנו. עתיד שראוי לחיות ולהיאבק למענו. עתיד של ניצחון הרוח והמוסר, העתיד היחידי הראוי והנכון לישראל".
"אז, לפני 30 שנה רבין נרצח אבל הדמוקרטיה לא מתה, והיום אנחנו נלחמים על חייה - וחיינו בתוכה. לפני 30 שנה ניסו לרצוח באותן שלוש יריות גם את השלום. היום דורסים כל סיכוי עתידי לשלום ולא רק שמשאירים אותו מוקצה ומדמם בצד הדרך, אלא מוודאים שאף אחד לא יעז להתקרב או לדבר עליו, שמא יחשד בשמאלנות, חולשה או בוגדנות.
"לפני 30 שנה, נמצאו בכיסו של רבין מילות שיר לשלום מגואלות בדמו - 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום'. היום, כשהשלום הפך למילה גסה ומתרחקים ממנו כמו מאש פוליטית, אני מבקשת: תגידו יום יבוא, אל תשכיחו אותו מלבבות האנשים, תפעלו שיבוא. זה לא יקרה מחר ובטח לא עם החמאס, ויהיו תנאי ביטחון ושלבי ביצוע. אבל העם שלנו זקוק לתקווה, כן גם אחרי שבעה באוקטובר, דווקא אחרי שבעה באוקטובר, אחרי הטבח הנורא היו שמיהרו להאשים את אוסלו.
"ועכשיו כשאנחנו אחרי שנתיים של מלחמה ללא מגבלות, מלחמה שנדרשה נגד חמאס ומרצחיו, אחרי שנתיים של מחירים קשים, של הרוגים ופצועים ששילמו לוחמים מופלאים שרצו להציל, שנתיים ועדיין לא כל מתינו החטופים חזרו - וחמאס נשאר בעזה. אחרי השנתיים האלה הגיע הזמן להתפכח מנביאי השקר של: 'רק עוד כוח ינצח'.
"המלחמה לא נגמרה בגלל החטופים, אלא כי לא הייתה לה תוחלת ללא מהלך מדיני, כי את החמאס צריך להשמיד צבאית ובצדק, ואת שלטונו אפשר להחליף מדינית. אבל מי שבורח מהמתונים ברש"פ משאיר אותנו עם החמאס שטבח בנו (ואין איתו סיכוי לשלום).
"אחרי שנתיים, במקום להתפכח מאשליית הניצחון הצבאי המוחלט נראה שאנחנו כפסע מניצחון הקיצונים על הדמוקרטיה והשלום. וזה יהיה ניצחון הקיצונים בשני הצדדים, לא בשני הצדדים בישראל אלא הקיצונים בשני הצדדים לסכסוך, אלה שיהפכו אות לדתי ומדמם לתמיד. הבחירה מעולם לא הייתה בין הצלת החטופים לבין הכרעת החמאס ולא צריך לבחור, ואסור לפלג בין הנלחמים בגבורה והשואפים לשלום, אלה שני דברים משלימים שצריכים לחיות יחד באותו עם, באותו אדם - כך היה רבין.
"והיום אני בוחרת בתקווה. אני גאה להיות חלק מהעם שקם, שנלחם בגבורה נגד אויבים, ובימים הקשים ביותר לא ויתר על הערבות ההדדית ולא על החטופים ועל הערכים של המדינה שלנו.
"אתם שבאתם לכיכרות לאורך השנים הקשות הללו, באתם גם הערב לזכור את מי שהיה ולהיאבק ביחד על מה שצריכה לחזור להיות המדינה שלנו, אתם התקווה שלנו כאן ואתם התקווה של כל יהודי בעולם, ושל אלה שעדיין נשארו אוהבי ישראל. הם רואים אתכם.
"כי בצומת ההיסטורי שבו אנחנו נמצאים הבחירה היא בין אחת משתיים: או מדינה דתית מסוגרת בלי שוויון למיעוטים, בלי זכויות לאזרחים, בלי שלטון חוק ומשפט צדק למושחתי השלטון או לפושעי הגבעות; מדינה מעורבת עם שני עמים חדורי שנאה ונקם במדינה אחת בין הירדן לים. או -מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינת סטרט-אפ בטוחה ופתוחה לעולם. מדינה עם רוב יהודי, שיש בה אחדות סביב מגילת העצמאות מסמך היסוד של מדינת העם היהודי עם שוויון לכולם בתוכה, ובה גם כתוב: 'אנו מושיטים יד שלום'.
"החלק הזה חייב להישאר חלק בלתי נפרד מהחזון הלאומי המשותף, אחרת ניגרר ונמצא את עצמינו במדינה האחרת. הערב, כשאתם חוזרים הביתה שימו בווייז לא רק את כתובת הבית הפרטי שלכם אלא גם את החזון הלאומי שלנו, כך לא נתבלבל בדרך. זו עבורי המשמעות של מדינת ישראל של דגל ישראל ושל עם ישראל. בשביל זה אנחנו כאן".
"דורות של לוחמים חונכו על המילים האלו. זוהי צוואה שבתי הקברות הצבאיים בכל הארץ הם עדות עצובה למימושה הכואב. ואני אומר לכולנו היום: אם אין ברירה, אם חרב חדה מונחת על צווארנו, אם אין שיעור לסכנה לקיומנו כפי שהיה בשבעה באוקטובר, אם הכל מונח על כף המאזניים – אין ברירה, הולכים לקרב, הולכים לאובדן החיים. אבל אני אומר "טוב לחיות בעד ארצנו!". אין המוות והשכול בבחינת גזירת גורל ולא גזירה משמים. אפשר גם אחרת! אפשר לפחות לנסות להשיג הסדר עם הפלסטינאים, עם סוריה ועם לבנון. טוב לחיות בעד ארצנו ועלינו לא לחסוך בשום מאמץ כדי שילדנו ונכדינו לא ידעו מלחמה. באנו היום לתל אביב לתת כבוד לנופלים, לזכור ולהזכיר! אם יש צורך וחובה – נילחם. אבל כולם! ולא רק הפראיירים! אם אפשר להימנע מהמלחמה – נילחם על השלום! עם כל הצער, הכאב והקושי עלינו לקוות ולהאמין בהסדר מדיני כולל שיביא לתרופה ומזור לכאבי העם. ואם אני, גדי מוזס, אחרי 482 ימי שבי קשים ואחרי הכאב, האובדן והשכול, יכול לעמוד כאן ולומר בקול רם את הדברים האלה, אז כולנו יכולים! אני מוכרח לשדר תקווה זו ואמונה זו. עלינו לשכנע את העם שהבחירה בשלום היא הבחירה בעתיד ילדינו ובתקומת העם. יצחק רבין, שהיה חייל ומצביא במשך זמן רב לפני שהיה ראש ממשלה, גם האמין בדברים האלה, והוא שילם על כך בחייו. אותו יצחק רבין גם ידע לקחת אחריות - לא רק על ההצלחות. והוא ידע שלא משאירים אף אחד מאחור", הוסיף.
בסוף דבר אמר מוזס כי "יצחק רבין, שמיד לאחר ניסיון החילוץ הכושל של נחשון וקסמן מידי מחבלי החמאס, נעמד מול המצלמות ואמר: 'אני, כראש הממשלה ושר הביטחון, נושא באחריות להחלטה על הפעולה', היה איש ישר ומנהיג אמיץ ואני יודע, שאם יצחק רבין היה היום ראש הממשלה, איש לא היה נשאר מאחור! הוא לא היה מוותר עלינו, על השבויים, במשך שנתיים! והוא לא עוצם עין, עד שכולם היו חוזרים הביתה, גם החללים. ואני לא אשקוט ולא אנוח, עד שובו של אחרון החטופים, ואני בטוח שגם אתם, שבאתם לכאן הערב, תמשיכו לעמוד לצד המשפחות, כי יש לנו עם נפלא ויש לנו צבא נהדר, של חיילים שמקדשים את עצמאותנו בגופם ובנפשם. אני רוצה לשלוח מכאן תודה ללוחמים ונחמה למשפחות השכולות, ואני קורא להמשך של הסולידריות, החום והאהבה שהעם הנפלא שלנו מעניק לכל נפגעי אירועי השבעה באוקטובר ולמשפחותיהם".
התרעות פיקוד העורף