"השבוע, כשירדתי מהאוטובוס, ניגשה אליי פתאום מישהי ואמרה 'תסלח לי, אדוני, אני רוצה להגיד לך תודה'. 'תודה על מה?', שאלתי את האישה, שלא הייתה מוכרת לי. 'תודה על ההופעות שלך בטלוויזיה, שהשכילו אותי בזמנו ושלמדתי מהן הרבה".
ילד של תיאטרון
עד היום טימן איננו מתחרט על כך שלא התווכח עם חותנו המיועד, ושבחיפושיו אחר מקצוע חלופי החליט ללכת על משפטים. "אומנם לא אהבתי את עשר שנותיי הראשונות בתחום, כעורך דין, אבל ב-27 שנותיי על כס המשפט נהניתי מכל רגע", הוא אמר. "אהבתי את אולם המשפט ואהבתי לכתוב את פסקי הדין. האווירה הייתה לגמרי שונה מזו של היום, והרגשתי שכשופט מילאתי שליחות. אף שבתחילת הקריירה קיבלנו משכורת רעב".
באחרית ימיו חלה טימן האב בשחפת וחל פיחות במעמדו ככוכב. הוא נאלץ לקבל על עצמו את הניהול בפועל של "המטאטא", ולהשלים הכנסה על במות קטנות. באחת מהן, "חבריא", החליף שלי הצעיר את אביו כשחלה. יעקב טימן הלך לעולמו בגיל 72, ב-1975, שנה אחרי סגירת תיאטרון "המטאטא".
התאהבות בתחום הפלילי
עולם התעופה משך אותו מילדות. "הייתי מנוי על ביטאון חיל האוויר ואספתי צילומים של מטוסים", הוא העיד. אבל כשהגיעה שעתו להתגייס, ואיתה זימון לקורס טיס – טימן לא התלהב. הוא עבר טירונות קרבית והחל את קורס הטיס, "שממש לא התאים לי וסבלתי בו מאוד".
היו שטענו כי השופט טימן צידד לא פעם בנאשמים. הוא מכחיש זאת בתוקף. "נכון יותר לומר שהתייחסתי אליהם כאל בני אדם", הוא תיקן. "כך, כשהחמרתי בענישה, הם ידעו שמגיע להם. דיברתי בשקט, אפשר היה לשמוע זבוב באולם. אין פלא, שכאשר המורשעים פגשו אותי במקרה ברחוב, הם היו מלאי כבוד כלפיי. 'התליין החייכן', כך קראו לי".
טימן, שהתאלמן בשנה שעברה, עבר לדיור מוגן. הוא גמלאי על מלא, אב לשלוש בנות, היפוכונדר וביישן לטענתו. הוא מעביר את הזמן בקריאת ספרי מתח, "לא הגות", הוא הדגיש. "התיאטרון אצלי במקום הראשון, ואני משתדל לראות כמה הצגות שאפשר".
התרעות פיקוד העורף