"אסף הוא איש של אנשים, איש רגיש, אכפתי, ואוהב אדם", ספד לו חברו. "הוא לא נולד מח"ט, הוא עבד על זה מאוד קשה, עם הרבה עמל ובעיקר עם הרבה מאוד ענווה. הוא לא החזיק מעצמו. בכל תפקיד שקיבל הוא היה אומר לעצמו: 'אני הגעתי לקצה שלי - הגעתי לטופ'". עם זאת הוא מדגיש כי חממי אהב את המסגרת הצבאית מאוד. "כשהוא נכנס לפיקוד ראיתי אותו פורח ומאושר, כאילו הוא מצא את מקומו, הוא התחיל להמריא".
"הוא עשה את המקסימום בכל תפקיד שהוא היה. הוא היה מאוד טוטאלי לתפקידים הצבאיים שלו, עם מסירות עצומה לשליחות הגדולה של מפקד קרבי בצה"ל", סיפר, לכן הוא לא התפלא כי היה זה דווקא חברו שהיה הראשון להכריז על מלחמה בבוקרו של 7 באוקטובר. "חממי היה הראשון להסתער, ואנחנו ידענו שהוא יחזור אחרון", אמר.
"מעורבות אבהית שאתה לא מצפה לה"
חממי אמנם מצא את ייעודו בצבא, אך עמישב סיפר שדמותו הייתה שונה ממה שהיינו מצפים לראות ממפקד בכיר. "הוא לא היה מפקד קשוח, הוא היה דורש מקצועיות ולהיות בני אדם, אבל היה קודם כל דורש מעצמו. הוא סגר המון שבתות, 'כי אם החיילים שלי נשארו, אז גם אני נשאר', זה היה חממי". הוא הוסיף כי "חיילים מספרים על אכפתיות גדולה כל כך, עם מעורבות אבהית שאתה לא מצפה לה ממפקדים בדרגים כאלה".
התרעות פיקוד העורף