"עוז שלי, במשך שנתיים חיכינו לך. עם שלם וכל העולם חיכה איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך הארוכה הזו, שקם איתנו כל בוקר וחשב עליך, שנשא אותך בליבו, בתפילותיו, בשירים ובדמעות. היום כל העם הזה כאן עומד לצידך. אומר לך, ברוך שובך הביתה, ואומר לך תודה.
"עוזי שלי, הגיבור, היפה והמוכשר, היית ילד של אור, ילד של אהבה, מוזיקאי מחונן עם נשמה גדולה מהחיים, שמאמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. חייכת תמיד, הקשבת, חיבקת, אהבת, כך היה בבית, כך היה עם חברים, וכך היה גם בלב הקרב, כשעמדת מול הסכנה והפכת למגן אמיתי של המדינה שאהבת כל כך. אני זוכרת את השיחות שלנו, עוזי שלי, כשאמרת לי, אימא, אני מגן על הבית. אני רוצה שתוכלו לחיות כאן בשקט ובביטחון. ואכן, עוז שלי, הגנת בגופך על כולנו. נשבעת ונשארת נאמן לשבועה זו עד הרגע האחרון.
"אני לא שוכחת גם את השיחות ההן, כשדיברנו על חטיפות, ואמרת לי בנחרצות, אימא, אם ינסו לחטוף אותי, אני אתנגד בכל כוחי, ואעשה הכול כדי לא להיחטף. ואני בתגובה לדבריך אמרתי לך שעדיף לראות בתבונה, כי במצב כזה החוטפים מחזיקים בעמדת כוח. אבל אתה עמדת מולי בעיניים היפות והבורקות שלך. התעקשת ואמרת, אימא, אני אעשה הכול, אבל בשבי אני לא אשב.
"כך היה, וכך גם הלכת, בגבורה, באמונה, בנאמנות לערכים שלך ולעם שלך. נפלת כלוחם עמי, גיבור ישראל, והיום אנחנו ממלאים את חלקנו בברית הזו ומחזירים אותך הביתה אל מנוחת עולמים בכבוד, באדמת הארץ שאהבת כל כך. אומרים שנסתרות הן דרכי ה', ואני מאמינה בזה באלף שלם.
"מהרגע שנחטפת, היו לי שיחות רבות עם בורא עולם. פעמים רבות אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא יאכזב אותי. ציפיתי לסוף אחר, לסוף של חיים, שאשוב לחבק אותך, לנשק אותך, את פניך היפות, לשמוע את קולך שוב. אבל זה לא קרה. והיום אני מבינה היטב שאני לא מבינה כלום. במשך שנה ושמונה חודשים, מרגע קבלת הבשורה הקשה שנפלת בקרב, כבר בבוקר שמונה באוקטובר, האמנתי בלב שלם לקביעה. אבל בתוכי היה שביב קטן של תקווה שאולי, אולי עוד יתרחש נס ואתה בחיים. והיום, המעגל הזה של הספק, של התקווה, של הציפייה, נסגר.
"עוזי, נפשי לא הייתה שקטה לרגע, כל עוד לא היית כאן. עכשיו, כששבת לאדמת הארץ, שאהבת כל כך, לקבורה ראויה, למנוחה של כבוד, עטוף באהבת עם שלם, אני יודעת שנשמתך הטהורה סוף סוף תנוח. עוז שלי שלי, עד לרגע הזה הגדרתי את עצמי כאימא לחלל חטוף. והיום, אני נפרדת ממך בלב שבור וכואב, אבל גם שלם, אימא של גיבור שחזר הביתה.
"אתמול, אבא, הדרי ואני באנו להתייחד איתך. וכשאתה בארון, עטוף בטלית ודגל ישראל, הרגשתי שהזמן עצר מלכת. והלב, כמעט ולא הצליח להכיל את גודל הרגע. כל כך חיכינו לשובך, לדעת שאתה כאן, אבל כשהרגע הזה הגיע, שום דבר לא הכין אותי אליו. קשה היה לי ללכת, קשה היה לי להיפרד, קשה היה לי להשאיר אותך שם, הרגשתי שאני משאירה שם חלק עצום מנשמתי. דיברתי אליך, נפרדתי מגופך, וביקשתי סליחה, ושאני מקווה שהייתי בחיים הטובה. תודה לך ילד שלי על הזכות להיות אימא שלך".
הדר, אחותו התאומה של עוז, ספדה לו: "מחשבה שמלווה אותי משבעה באוקטובר ועד היום - איך מתמודדים? איך מתמודדים עם מצב שהוא ההפך מנורמלי? שהוא כל כך לא שגרתי? עוז, שקד, עומר ונמרוד נחטפו לעזה במדים, יחד עם עוד 247 בני אדם שלא בחרו בזה, חלקם בפיג'מות, בתחתונים, חלק לבושים למסיבה. קיבוצניקים, וחלקם אפילו לא ישראלים או יהודים. אותם אף אחד לא שאל מה השגרה שהם רוצים לחיות, אז גם לי אין את הזכות לייצר אחת. המילה שגרה הייתה שוות ערך בעיניי לקבלה. וקבלה לא הייתה אופציה בידיעה שיש עוד כל כך הרבה על מי להילחם.
"תודה על מי שהיית עבורי במשך 19 שנים, על מי שאתה עבורי בשנתיים האחרונות ועל מי שתהיה תמיד בחיי ובחייהם של קרוביי שגם לא זכו להכיר אותך. הגיע לך לחזור לקבורה ראויה, אני מאמינה ויודעת שגוף זה רק ממד גשמי, את הנוכחות שלך עוד אפגוש במקומות וברגעים שונים במהלך הדרך".
"מאז רעש זחלי הטנקים לא פסק. חטיבה 7, חיל השריון, צה"ל וכוחות הביטחון המשיכו בלחימה הארוכה, הקשה והצודקת מול האויב האכזר. גבורתכם וגבורת חבריך שלחמו בשבעה באוקטובר, אלה שנפלו ואלה שאיתנו כאן היום, שאפשרה לנו לצאת מתוך השבר להתקפה המכריעה על האויב. לוחמי ומפקדי החטיבה וגדוד עוז 77, כשמך, נלחמו בעוז בכל הגזרות, הובילו את הקרבות הקשים בנחישות ובגבורה, על מנת להחזיר אותך ואת אחינו החטופים כולם, ולהחזיר את הביטחון לתושבי הדרום והצפון.
"ביום הנורא ההוא ובמהלך התמרון, הגדוד והחטיבה איבדו לוחמים גיבורים, ולוחמים אמיצים נפצעו. גם ברגעים אלו ממש, רבים מחבריך אוחזים בנשק ולא יכלו להגיע היום, אך ליבם הוא כאן איתם והם מצדיעים לך מרחוק. בפברואר 24 קיבלנו את הבשורה הקשה על מותך בקרבות שבעה באוקטובר, בזמן שהחטיבה לחמה במרחב חאן יונס. וכך, כשם שאנחנו כואבים, היינו גם נחושים להמשיך להילחם באויב ולמצוא אותך, להחזיר אותך ואת כולם הביתנו.
"עוז, לא הכרתיך אישית, למדתי עליך בשנתיים האחרונות. היית אדם צנוע, חבר אהוב ומקצוען אמיתי. נגן בחסד. גם בשירותך הצטיינת בהכשרה ולאחר מכן בגדוד כאיש צוות. בשבעה באוקטובר נלחמת יחד עם צוות טנק נאוטרה ועם כל המחלקה במרחב נירים. גם כשהטנק נעצר ונדם תוך כדי הלחימה שלכם, פעולותכם והחתירה למגע צמצמו משמעותית את האפשרויות של האויב לפעול במרחב. כשהמחבלים עלו על הטנק והשתלטו עליו, נמשכת להיאבק באפיסת כוחות כתוצאה משאיפת העשן הרב שהיה בטנק ועשית הכול על מנת למנוע את חטיפתך -עד היריות שפגעו בך וגדעו את חייך.
"חטיבה 7 וגדוד 77 ימשיכו לחבק אתכם ולהיות בשבילכם תמיד. אנו נמשיך לפעול בדרכו של עוז, בצניעות, במקצועיות, בחברות. אני מצדיע לכל לוחמי צוות נאוטרה. לכל הלוחמים הגיבורים שנפלו, וגם לאלו שאיתנו כאן היום, לפצועים בגופם ולאלו שנפשם נפגעה. אתם הלוחמים שלחמו מעטים מול רבים ועשו כל שביכולתם בסיטואציה הבלתי אפשרית שהיו בה. שנתיים אחרי, ואנו רואים את התושבים חוזרים לקיבוצי ויישובי העוטף, את הטרקטורים בשדות ואת היבולים שבדרך. ויכולים לומר לך, עוז, לחימתך בקרב ונפילתך היא זו שמאפשרת היום את החיים והצמיחה באזור ובארץ בכלל. אני מצדיע לך. יהי זכרך ברוך".
הנשיא יצחק הרצוג ספד לו: "אמיר, מירב, הדר, אהובים ויקרים, משפחת דניאל כולה, וכל אוהביו והאהוביו של סמל ראשון עוז דניאל, זכרו לברכה. בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, כשיללות צבע אדום פילחו את החלל, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, עוד הרבה לפני שהתבררו ממדי האסון, הרבה לפני שכוחות התחילו להתקבץ כדי להשיב אש ולהציל את היישובים, וכדי להדוף את שליחי השטן, מחבלי חמאס, זינקו לקרב צוות של גיבורים.
"הם ידעו שהם מסכנים את נפשם, הם עשו הכול כדי לבלום את הרוע, כדי להגן ולשמור ככל יכולתם על האור, שלא יכבה חלילה. והם בגבורתם עיכבו המוני מחבלים, ובכך סיכלו את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב פה את הכול. הם לחמו בקרב גבורה אכזרי ביותר, כפי שראינו בסרטונים שהופצו על ידי חמאס. והיום, אחרי למעלה משנתיים איומות, מלאות חרדה, כאב ותהומות של צער, המעגל המייסר שנפתח באותו יום מר יכול סוף סוף להתחיל להיסגר, כשעוז שב אלינו, לעמו ולמולדתו ולמנוחת עולמים.
"עוז יקר, גיבור ואהוב. יש פער בלתי נתפס ממש בין אהבת החיים, שמחת החיים, האור והטוב שבוקעים מהסיפורים עליך, לבין החושך, האימה והמפלצתיות ששררו בארצנו ביום שבו נלקחת מאיתנו. חושך שרק שנאה תהומית משתלחת, חסרת רחמים, מסוגלת לייצר. כפי שסופר עליך, היית עלם חם שמתאהבים בו מייד, ניגנת, אהבת מוזיקה בכל מאודיך, והייתה לך נוכחות שהפיצה יופי, כנות ונועם.
"כבר זמן רב מאז שנודע דבר נפילתך, וביתר שאת מאז ששבת אלינו, שאני חושב על השם המופלא שלך, הסמלי כל כך, ועד כמה שהוא הלם את כבודך. אני חושב על השם עוז, שהרי כל קולך היית עוז ותעוזה, הן בהחלטה להתגייס לקרבי ולהיות לוחם, והן בעמידה הנחושה באותו יום מר עם חבריך, עמידה שהיא לא מובנת מאליה. ובה בעת אני חושב על השם דניאל, זה שבגוב האריות צמאי הדם, אין הרבה דמויות בתנ"ך ובמסורת היהודית שמסמלות עוז, דבקות במטרה ואמונה בצדקת הדרך, מדניאל.
"ואכן, מי כמוך מגלם את השילוב המופלא הזה, עוז דניאל, לוחם בעוז שאין שני לו, מאמין בצדקת הדרך, חדור תחושת שליחות, כדניאל בגוב האריות, שמוכן להקריב עצמו, כדי להגן עלינו, על כולנו.
"מירב היקרה, ברשותך, אני מבקשת לקרוא את המילים שלך שחרכו את ליבי כשקראתי אותן. 'כך אמר, עוז הקריב את חייו בהגנה על המולדת. בטקס ההשבעה שלו הוא לקח את השבועה כמו ברית הדדית עם המדינה, אבל אני חושבת שהמדינה לא הבינה את הברית הזו, לקח הרבה זמן עד שהגענו לרגע הזה'.
"כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל, הורים יקרים והדר היקרה, אני מתנצל שלקח זמן רב כל כך למלא את הצו המקודש הזה, לעמוד בעומק הברית, ושרק כעבור שנתיים עוז שב אל מולדתו. ולאור מילותייך הנוקבות והצודקות, מירב, אני מדגיש, הברית הזו מחייבת אותנו לא להשאיר אף אזרח או לוחם מאחור, חי או מת. ובעת הזו, המטלטלת והמייסרת, אני מזכיר לכולנו, אין סגירת מעגל מלאה עד שישוב האחרון לבנינו, לקבר ישראל, ומדינה שלמה לא תנוח ולא תשקוט. אף אחד מאיתנו לא ינוח ולא ישקוט, עד שישובו אלינו כולם.
מירב, אמיר והדר, וכל משפחת דניאל המופלאה, וכל פעם התרגשתי מהשקט הנפשי שלכם, מהעוצמות הפנימיות ומהאהבה חסרת הגבולות שבכם. לימדתם את כולנו שיעור גדול באצילות ואהבה שייצרבו בתוכנו לעד. אני ואיתי העם כולו מחבקים אתכם, מרכינים ראש ביראה ובתודה, ומייחלים שתדעו מזור ונחמה. אנחנו יודעים שאת הדר היקרה, אחותו התאומה של עוז, תתחילי בקרוב קורס קצינים, וזה אך סמלי למשפחה המרשימה, הציונית והמרגשת שלכם, שאני מצדיע לכולכם.
"אני מבקש שתדעו, המשפחה של עוז, כולנו נושאים את זכרו בליבנו ויודעים שאנחנו חבים לו ולחבריו חוב נצחי על חיינו, על חיי ילדינו, על העתיד שלנו כאן ועל שמסר בגבורה את נפשו למעננו. יהי רצון שנזכה ברוח שמו של עוז, שהשם עוז לעמנו ייתן, והשם יברך את עמנו בשלום. תהי נשמתו של גיבור ישראל, סמל הראשון עוז דניאל, צרורה בצרור החיים לעד, ובבניין ובתיקון הארץ ננוחם".
התרעות פיקוד העורף