אסף דגן, בן 37 במותו, היה קצין מבטיח ומוערך. את שירותו הצבאי החל בחטיבת הצנחנים, שם לחם במלחמת לבנון השנייה. לאחר מכן עבר לחיל האוויר, סיים בהצטיינות קורס נווטי קרב, והשתתף בכל מבצע צבאי משמעותי ב-20 השנים האחרונות. במקביל, הוביל פרויקט מיוחד ביחידת 8200 והשלים שני תארים אקדמיים בהצטיינות יתרה.
לטענת מירי דגן, כאשר פנתה לעירייה בבקשה להקים אתר הנצחה לזכר בנה, התבקשה למלא טפסים בהם היא נדרשה להצהיר כמה כסף תתרום עבור הנצחתו. דגן כעסה על הדרישה ולא המשיכה בתהליך. ״פניתי לעירייה בתמימות כי ראיתי שרוב העיריות בארץ הנציחו את החללים שלהם. מילאתי טפסים רבים, בנוסף לזה אמרו לי שאני צריכה לשלם המון כסף בשביל ספסל להנצחתו. כעסתי כל כך והחלטתי שאני לא ממשיכה מולם בתהליך אלא עושה מעשה וכך עשיתי. בינתיים אף אחד לא הסיר את הספסל ששמתי עם התמונות והלוח״.
מירי דגן מציינת כי ראש העיר יונה יהב הבטיח לה בעבר להקים גינת כלבים על שם בנה. מדובר בגינה שאסף אהב, בה נהג להגיע עם הכלב שלו והעריך את נוכחות בעלי החיים והסביבה הציבורית. ההבטחה, לטענת האם, לא מומשה.
בעקבות חוסר ההתייחסות העירונית, מירי הציבה ספסל ממול ביתה ברחוב צפרירים בחיפה, הניחה עליו תמונות של בנה ותלתה מכתב בשמו של בנה עם הכותרת "ראש העירייה שכח אותי", שבו פנתה לראש העיר והביעה את תחושת האובדן והציפייה להנצחה.
המקרה של אסף דגן מציף גם סוגיה רחבה יותר של חיילים ונפגעי פוסט-טראומה שאינם מטופלים כראוי ושאינם מוכרים כחללי צה"ל בהתאבדויות. משפחות רבות נאלצות להתמודד עם אובדן כבד, לעיתים ללא הכרה ציבורית, ללא טיפול מספק וללא מענה מוסדי.
הספסל והמכתב בגינת הכלבים מהווים מקום פיזי וזיכרון ברור לבן, תוך שמירה על הקשר למקום שאהב, ומדגישים את הפער בין ההבטחות שניתנו לבין המציאות שמול המשפחות השכולות ונפגעי פוסט-טראומה.
מעיריית חיפה נמסר: "עיריית חיפה משתתפת בצערה העמוק של משפחת דגן על אובדנו של רס"ן אסף דגן ז"ל, תושב העיר חיפה. העירייה בוחנת יוזמה להנצחת כלל חללי צה"ל וחללי פעולות האיבה, במטרה להנציחם באופן קולקטיבי ובאופן שיאפשר למשפחות ולכלל הציבור לזכור את מי ששילמו את המחיר היקר מכל".
התרעות פיקוד העורף