“בעקבות פניות רבות שהתקבלו מאז אוקטובר 2023", היא מגלה, “הבנו במפעל הפיס את הצורך הדחוף בתמיכה בתחומי טראומה ושיקום. מתוך כ־300 בקשות שהוגשו לקול הקורא, נבחרו כ־30 עמותות שזכו למענקים וסיוע".
ברנדפלד מציינת כי מחקרים מהמרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) מצביעים על עלייה בשימוש בחומרים ממכרים מאז תחילת המלחמה, תוצאה של טראומות לא מטופלות. הכנס נועד לשתף ידע, לחשוף אפשרויות טיפול ולחזק שיתופי פעולה בין אנשי מקצוע, מתכנים מקצועיים ועד מפגשים עם שורדים.
העמותות שנבחרו לקחו חלק באירוע ופעלו לשיח ולחיבור עם אנשי המקצוע. יחד, נרקם בכנס מרחב שמאפשר לחשוב ולפעול, ובעיקר - לייצר תקווה.
בהמשך הציגה היוצרת לירון ויצמן קטעים מסרטה "בחזרה מעזה", שעסק בשיבה מהלחימה ובמורכבות הרגשית של החיילים ומשפחותיהם. ההרצאה עסקה בתפקיד החברתי והקהילתי בתהליכי שיקום; תפקיד מתמשך ורב־אחריות, הנוגע בפרטים רבים.
בתום מושב הפתיחה, התפצלה המליאה למושבים אינטימיים יותר, בגלריות המוזיאון - כדי לאפשר שיחה עמוקה, חיבור אישי והשראה. במסגרת הזו נערך השיח כריאיון אישי מול קבוצות קטנות יותר, באווירה אינטימית ומרגשת.
הבחירה בעיתונאי עמרי אסנהיים כמנחה הכנס אינה מקרית, כמי שעוסק באופן מתמשך בתחקירים ובסיפורים הנוגעים לטראומה ושיקום. במושב בהנחייתו השתתפו נינה שהם, מנכ״לית ידיד נפש, פסיכותרפיסטית ומטפלת בשכול, וליאת שדה סעדון, סופרת ומרצה - שתיהן אמהות שכולות שהשתתפו במסע חוסן במסגרת עמותת Journey 4 Hope. הן תיארו את המסע כבחירה מודעת להתמודדות משותפת עם השכול, ושיתפו בתובנות על הקשר בין השתייכות, כאב ושינוי אישי.
שחר הורוביץ, שורדת הנובה, סיפרה על הרגע שבו הבינה שההתמודדות שלה רק מתחילה, ועל התמיכה הקהילתית המתפתחת סביב שורדות ושורדים. בהמשך עלו צוריאל פרידמן, מקים עמותת "צומחים כמנצחים", וד"ר פאולה רושקה, שטיפלה בו וליוותה אותו בתהליך השיקום. השיחה ביניהם המחישה את הקשר האישי והחזק שנרקם בין השניים - מטפלת ומטופל, ועסקה בתהליך השיקום שהוביל את פרידמן להפוך עצמו לגורם מטפל, ולהקים עמותה המסייעת לחיילים פגועי מלחמה להשתקם באמצעות פעילות גופנית.
במושב המקביל, בהנחיית אור ברנט שלו, שוחחה קטי גבעוני - מרצה, פודקאסטרית ושורדת זנות - על הכניסה למעגל הזנות, ההתמכרות לתחושת השליטה והביטחון הכלכלי, והדרך שדרשה בנייה עצמית מחדש.
אחריה הציגה פרופ' עופרית שפירא ברמן, ממייסדות עמותת FLM, את הקמת המערך הארצי לטיפול ארוך טווח בנפגעי 7 באוקטובר ומשפחותיהם, שנולד בשיתוף המדינה וגורמי טיפול.
השיחה הסתיימה עם יעל אברמן, מנכ"לית CLEAR SKY, שתיארה כיצד טכנולוגיה יכולה לאפשר הנגשת טיפול נפשי רחב היקף בזמן שישראל מתמודדת עם ביקוש חסר תקדים לטיפול רגשי.
את היום חתמה הרצאתו של פרופ' גיל זלצמן, מנהל חטיבת ילדים ונוער ומנהל מחלקת יום לילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש גהה ויו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות. הוא הציג תובנות מתוך טיפול בשבים מהשבי לאחר 7 באוקטובר, והראה כיצד ניסיון שטח הוביל לעדכון עקרונות טיפוליים מקובלים. "כשהתצפיתניות השבות מהשבי העדיפו טיפול לק ג'ל על פגישה עם איש מקצוע, הופתענו ברגע הראשון", הוא אמר. "היום אני אומר לכם - הלק ג'ל היה משמעותי יותר מהפגישה עם פסיכולוג".
אל מול הקושי המרכזי של אובדן פרטיות והסתגלות מחדש לחיים פתוחים, אומר זלצמן, בולט מקומם של תפקיד המשפחה כעוגן ראשון ושל הצורך לאפשר אוטונומיה. החוסן שנצפה בקרב חלק מהשבים, הוא מודה, הפתיע לא אחת.
היום נחתם בשיחה ובביצוע מוזיקלי של נדב יעיש, לוחם לשעבר המתמודד עם פוסט־טראומה, שסיפר על הדרך שבה הפכה היצירה לכלי לניהול החיים ולשיקום אישי. החיבור בין התמודדות ליצירה, בין הסיפור לצלילים - לא הותיר אף משתתף אדיש.
דרייפוס מאמין כי תחושת השותפות היא סיבה לאופטימיות, גם לנוכח האתגרים. "מפעל הפיס, מפעלן של הרשויות המקומיות, פועל למענן מתוך תחושת שליחות, אחריות ושותפות אמיתית", הוא אומר. "בעיניי זו המשמעות העמוקה של אחריות חברתית: להיות שותפים לבנייה של חברה חזקה, אנושית ומיטיבה יותר. אנחנו נמשיך להוביל יוזמות של שיקום, חוסן והעצמה קהילתית, ונמשיך להאמין בכוחם של אנשים, של שיתופי פעולה ושל תקווה לשנות מציאות".
כשלארי מדבר על החברה הישראלית, הוא מכוון לראייה רחבה וכוללת. "צמצום הפערים בין מרכז לפריפריה הוא משימה לאומית", הוא מדגיש, "ומפעל הפיס מחויב להוביל אותה באמצעות עשייה בשטח. כל פרויקט, היכל תרבות, מרכז ספורט, מתנ״ס או מבנה חינוך, הוא הרבה מעבר לתשתית ציבורית, הוא מנוע צמיחה כלכלי שמייצר תעסוקה, מחזק עסקים מקומיים ומניע פיתוח אזורי. כך נבנים יחד חוסן חברתי וחוסן כלכלי, המאפשרים לכל יישוב בישראל עתיד שוויוני ומבטיח יותר".
התרעות פיקוד העורף