בימים אלה קרן צליר נמצאת בעיצומו של קול קורא לעמותות שישתתפו בתוכנית “צליר 10X" - יוזמת ליווי מקצועי לעמותות וארגונים חברתיים, המעוניינים להזניק קמפיין מימון המונים ולבנות תשתית איכותית של שותפים.
קרן צליר היא קרן פילנתרופית משפחתית שהוקמה על ידי בני הזוג צילית ומאיר יעקבסון, בעלי חברת מדיסון פארמה, מתוך אמונה בערכי ההתנדבות, הסולידריות והנתינה, ולאור התפיסה שנתינה ועזרה הדדית הן אבני היסוד של חברה מתוקנת וחזקה. הקרן מקימה, מפעילה ומממנת מגוון פרויקטים חברתיים והתנדבותיים. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוקם החמ"ל האזרחי MedisonAid, שחילק 300 טון של ציוד חירום ברחבי הארץ. על כך נבחרה יעקבסון להשיא את “משואת הנתינה" בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה־76.
במקביל להיותה יו"ר הקרן יעקבסון מכהנת בהתנדבות כיו"ר עמותת “בת מלך", המפעילה מקלטים לנשים נפגעות אלימות מהמגזר הדתי והחרדי, ונאבקת למען זכויותיהן. על פעילות זו זכתה באות הנשיא להתנדבות לשנת 2023.
“העשייה החברתית שלנו באה ואומרת: הנני. אנחנו מזהים היכן יש צורך, נכנסים מתחת לאלונקה מתוך ערכים של ערבות הדדית, ונוגעים בתחום הרווחה, החינוך והמסורת היהודית", אומרת יעקבסון. “מה שמניע אותנו במיזמים שלנו הוא לא הכוונה להחליף את המדינה, אלא האמונה המאוד גדולה בערבות הדדית, בכוח החברה האזרחית ובאחריות שלה".
נותנים חכה
מצבן של עמותות המגזר השלישי אינו קל, אומרת יעקבסון, “ואני מדברת משני הכובעים, גם כיו"ר עמותת בת מלך. עמותות קמו לעשות טוב, אבל הן צריכות את המשאבים. זה הבשר, הלחם. בתחילת המלחמה אנשים מאוד רצו לתרום - גם בכסף וגם בציוד. בהתחלה אנשים תרמו, אבל גם התרומות הלכו ופחתו. העם, החברה, עייפים מתרומות. עמותות שממשיכות לעשות טוב נתקלות בקשיים גדולים בגיוס תרומות.
"כמו כן, במהלך המלחמה, למשל, לאזרחים הייתה אולי יותר פניוּת לסייע לעמותות שעוסקות ממש בלב־ליבה של המלחמה, ואילו לתחומים אחרים, כגון רווחה - תחום שבאופן כללי קשה יותר לגייס עבורו - הייתה פחות פניות. פחות תרמו. אנחנו יודעים עד כמה מצב מלחמה משפיע גם על אלימות בתוך הבית. אבל האם הייתה פניות לתרום לתחום הזה?".
כאמור, גיוס כספים הוא סוגיה מורכבת, שכל עמותה מתמודדת עימה. לכן הוקם לפני כשנה המיזם. המחזור הראשון כבר הסתיים, ובימים אלה ועד סוף דצמבר יעקבסון נמצאת בשלב בחירת העמותות שישתתפו במחזור הבא (ניתן להגיש מועמדות דרך אתר קרן צליר).
“עמותה רוצה להתקדם, רוצה לגייס כספים, אבל לא תמיד יודעת איך לעשות זאת בצורה המקצועית", היא אומרת. “חשבנו איך אנחנו יכולים לסייע בצורה אחרת, חדשנית - כלומר לתת חכה, ולא דגים. החלטנו לצאת בפרויקט ארוך טווח, ומדי שנה לבחור כ־15 עמותות שיחולקו לשלושה סבבים. לסבב הראשון נרשמו כ־100 עמותות ונבחרו ארבע שעסקו בשיקום החברה האזרחית בצל המלחמה: עמותות קיבוץ ניר יצחק, 'חזית הבית', 'האחים שלנו' ו'אח גדול'. סייענו להן בהזנקת קמפיין גיוס המונים ובליווי מקצועי: לספר את הסיפור ולדייק את החזון, העשייה והמיתוג.
"אנחנו נותנים לכל עמותה מעטפת מקצועית בשווי של יותר מ־50 אלף שקל. אנחנו לא נותנים צ'ק. צ'ק הוא כמו זריקת חמצן, אבל הוא לא מערכת ריאות. אנחנו נותנים את הכלים לבנייה ארוכת טווח. אנחנו לא זבנג וגמרנו, אלא באים לתת לעמותות את היכולת לייצר תשתית, להמשיך בכוחות עצמן לאורך השנים, להצליח להכפיל את הגיוסים ולעשות את הטוב".
כל עמותה, מפרטת יעקבסון, מקבלת במשך מספר חודשים סיוע מותאם אישית בהקמת קמפיין. “הפרויקט הוא ביוזמה ובמימון שלנו, יש ליווי מטעם הקרן, וגם ליווי מקצועי של פלטפורמת התרומות Jgive - שם גם עולים לאוויר הקמפיינים. מלמדים את העמותות איך לגייס, לספר את הסיפור, למדוד השפעה, לבנות תשתית נכונה, כדי שיוכלו בסופו של דבר להצמיח כנפיים, לשמר את התורמים ולהמשיך קדימה.
"המטרה הייתה שכל עמותה תכפיל פי עשרה את שווי המעטפת שקיבלה, כלומר שתצליח לגייס 500 אלף שקל, ואני חייבת לומר שהן הצליחו ואף עברו את היעד. במחזור הראשון העמותות גייסו יחד מעל 3 מיליון שקל. עכשיו אנחנו מחפשים עמותות שעוסקות בשיקום שאחרי המלחמה. גם למחזור הזה יש התעניינות של כ־100 עמותות, ומתוכן נבחר חמש".
ואיך מתמודדים עם התחרות על כיסו של התורם? תחרות שקיימת בין העמותות עצמן וגם למשל אל מול קמפיינים של חטופים שחזרו וזוכים לאהדה רבה.
“לגבי קמפיינים של החטופים, יש הבדל מהותי בין גיוס כספים נקודתי, פרסונלי, ספציפי, לבין גיוס עבור עמותה שיש לה מטרות רוחביות וארוכות טווח. בקמפיינים של החטופים לא נדרשת תשתית של עמותה. לחטופים הלב נפתח מאליו ולא צריך את המעטפת. זה המעט שאנחנו כחברה יכולים לעשות עבורם. אנחנו נרתמים ועוזרים לחטופים, לפצועים, אבל זו הסתכלות שהיא אחרת. זה איזשהו צורך נקודתי, ולכן גם בנייה של קמפיין כזה היא באמת אחרת".
עניין של טיימינג
לעומת קמפיינים חד־פעמיים, מדגישה יעקבסון, “בקמפיינים של עמותות המטרה שלנו היא בנייה ארוכת טווח. העמותות צריכות להמציא עצמן כל פעם מחדש, ולכן נולד גם הפרויקט. הדרך לבדל את העמותות היא להדגיש את העשייה ארוכת הטווח ואת המעגלים הרחבים שהעמותה נוגעת בהם".
“טיימינג הוא בוודאי חלק מההחלטה המקצועית של האם לצאת עכשיו לקמפיין גיוס המונים. נדרשים גם בחינת הטיימינג בכל הקשור לעמותה עצמה וגם הטימיינג מבחינת התנאים מסביב. זה קודם כל להבין האם לעמותה עצמה יש עכשיו את הפניות לגיוס המונים, את כוח האדם לטפל בכך. זה גם לוודא שיש מיזם ספציפי שעבורו מגייסים. לצאת החוצה עם קמפיין של גיוס כשבפנים אין תשתית זה פשוט ברכה לבטלה".
את הטיימינג, כאמור, צריך לבדוק גם כלפי חוץ. “למשל ידוע שחגים, כמו ראש השנה ופסח, הם פעמים רבות סוג של עת רצון עבור תרומות לעמותות בתחום מסוים. צריך גם להיות עם האצבע על הדופק לגבי הפניות של החברה לתרום. אם רוצים לצאת בקמפיין ובאותו זמן הפניות היא סביב דברים בתחומים אחרים שקורים במדינה - אז לא נכון לעשות זאת. אם יש הצפה של הרבה מאוד קמפיינים באותה נקודת זמן לטובת נושאים דומים, גם אז צריך לחשוב האם לצאת דווקא עכשיו בקמפיין. כל מקרה צריך לבחון לגופו. זה לא לזרוק לאוויר ‘יצאנו בקמפיין', כי אולי באמת זו לא העת לעשות זאת".
צריכה להיות איזושהי עצירה, איזושהי ביקורת. צריך רגע לחשוב: מה זה? מי זה? האם זו הודעה שעברה הרבה מאוד פעמים ואני בכלל לא יודעת מי שלח אותה? צריך לבדוק למשל האם זה אכן הקמפיין של המשפחה שעבורה מתרימים. מי עומד מאחורי זה, האם הקמפיין נעשה דרך איזושהי פלטפורמה רשמית, מסודרת. צריך לברר האם זה קמפיין אמיתי או פייק.
"יש כאלה שמנצלים לרעה את הלב שלנו, שהוא כל כך מדמם וכל כך פצוע וכל כך רוצה להחלים ולעשות טוב", מסכמת יעקבסון, “ולכן בואו נבדוק למי אנחנו תורמים, כדי שלא יקרה מצב שמישהו אחר משתמש, חלילה, בשם של מי שבאמת צריך את הכסף. עם כל הרצון ברגע זה לתת ולתרום - זאת האחריות שלנו לבדוק מי עומד מאחורי הקמפיין".
התרעות פיקוד העורף