"ראיתי פרסום על השתתפות בתוכנית", מסרה אוריה את גרסתה. "זה נראה רעיון טוב, ואחרי דקה רעיון רע. קיוויתי שאמא תסרב להשתתף, אבל היא הסכימה. אני פחות בקטע של לחשוף את עצמי, אבל בסוף חשפתי, כי התחושה הייתה בעיקר שזו שיחה עם אמא".
30 שעות בממ"ד
איילת, 65, פסיכותרפיסטית המתגוררת כיום בגן יבנה, הייתה נצורה בממ"ד שבביתה בקיבוץ בשבעה באוקטובר. "שלוש פעמים נכנסו אליי מחבלים, הרסו את הבית, פוצצו בו רימון. משום מה הם דילגו על הממ"ד", היא שחזרה. "במשך 30 שעות הייתי בממ"ד. שתיתי מים בכפית מבקבוק, כדי שלא ייגמרו. לא הייתי פנויה לפחד בכלל, ניסיתי לא לחשוב על שום דבר. באופן רשמי נודע לי רק אחרי יומיים שקצ'קו נרצח. אבל ידעתי את זה מייד. שמעתי את היריות שהיו בקיבוץ, והבנתי שאם הוא לא בא הביתה, הוא לא שרד".
"לכולנו החיים נהרסו"
איילת: "גם אני היום הרבה יותר גלויה עם אוריה, הרבה יותר ישירה ופתוחה איתה. הרבה יותר סומכת עליה, שתגיד אם קורה משהו, שתדבר איתי".
איילת: "קצ'קו ואני היינו יחד 41 שנה, מתוכן 37 שנה היינו נשואים. אחרי שאוריה חזרה הביתה מהאשפוז בבית חולים, היא הייתה נורא חלשה. היה צריך להקפיד על תזונה, ניקיון, על טמפרטורה נכונה בבית. כבר אחרי כמה חודשים היא עברה לדירה משלה בקיבוץ. הייתה לנו תחושה שאת הכי גרוע עברנו. לי ולקצ'קו הייתה תחושה של ירח דבש אחרי שחווינו תקופה מאוד קשה. במהלך המחלה שלה בקושי התראינו, כי הוא היה איתה בסורוקה ובשיבא. ואז, אחרי שהחלימה, היה לנו כל כך כיף יחד, כאילו נפגשנו מחדש. אבל אז הגיע שבעה באוקטובר".
התרעות פיקוד העורף