עם זאת, 69% מאנשי הצוותים החינוכיים הודו שאין להם כלים מספקים לזיהוי מצבים של זוגיות צעירה אלימה - יותר משני שלישים (68%) לא עברו הכשרה ייעודית לנושא בשבע השנים האחרונות, ורק חמישית (20%) מהם מרגישים כי יש בידיהם את היכולת לזהות מקרים כאלו.
גם בקרב בני הנוער עצמם ניכרת מגמה דומה: 39% מהתיכוניסטים ציינו כי כמות האלימות שבני נוער חווים מאז 7.10 עלתה, 56% מהם הודו כי אינם יודעים לזהות מה עובר על חבריהם ומתי חבר או חברה נמצאים בקשר פוגעני, 64% מאלו שזיהו מקרה אלימות בקרב חבריהם הצליחו לאשש את המקרה אך 41% מתוכם דיווחו כי החבר שיתף איתם פעולה כשניסו להתערב.
בני הנוער מציינים את שלושת הסימנים הנפוצים ביותר לזיהוי מקרי האלימות: לא מזמין חברים הביתה (38%), שמועות מחברים (35%), לא בא לבית הספר או יוצא הביתה הרבה באמצע היום (32%).
54% מהתיכוניסטים דיווחו שלא לקחו חלק בפעילות חינוכית בנושא אלימות. מבין בני הנוער הנמצאים בזוגיות: 49% דיווחו כי האירועים הביטחוניים והחברתיים של התקופה האחרונה הכניסו מתחים משמעותיים למערכת היחסים, מהם 22% העידו שבן או בת הזוג השתמשו במציאות המלחמתית כהצדקה להתנהגות פוגענית. 65% מאלה שבזוגיות מעוניינים לקבל יותר כלים לזיהוי זוגיות צעירה אלימה. בעוד ש-58% מצהירים כי היו פונים להורים במצב כזה, בפועל, כשמדובר במי שחוו או זיהו אלימות, שיעור הפנייה להורים יורד דרמטית ל 31%.
היא מוסיפה: "בני הנוער של היום חווים את גיל ההתבגרות בצל שורה של טלטלות מהמגיפה ועד המלחמה עם טראומות ועומס רגשי חריג. בתוך מציאות כזו, הקשרים הזוגיים הראשונים עלולים להפוך גם לזירה של קנאה, רכושנות, מניפולציות רגשיות, אלימות מינית ופיזית ועוד.
"הפער הזה מדגיש עד כמה נדרשים מבוגרים ונשות ואנשי חינוך להיות ערים, נגישים ומצוידים בכלים הנכונים, כדי שבני הנוער ירגישו שיש להם למי לפנות מתוך ידיעה שיקבלו מענה וסיוע", מדגישה כהן, "אנחנו פוגשים נערות ונערים שחיים במציאות של חרדה, חוסר ודאות ומלחמה מתמשכת. בתוך כל זה הם מנסים ללמוד מהי זוגיות ומפתחים לעיתים קשרים שבמקום להיות מקור של ביטחון הופכים לשדה של פגיעות. אם לא נזהה ונמנע את זה מוקדם, אותם דפוסים ילוו אותם גם בחיי הבגרות וימשיכו להנציח אלימות. הכתובת על הקיר, ואסור לנו להתעלם".
ויצו מפעילה מזה 8 שנים את תכנית "שלי ורק שלי", המוכרת במערך גפ"ן של משרד החינוך. התוכנית מועברת בבתי ספר, פנימיות, תנועות נוער ומסגרות צעירים בכל רחבי הארץ, ומסייעת לנערות ולנערים לזהות "נורות אדומות" בקשר, להציב גבולות בריאים, לפתח כישורי תקשורת ולדעת למי לפנות בעת מצוקה.
במקביל מתקיימות סדנאות הכשרה ייעודיות להורים, מורים וצוותי חינוך. עם זאת, בויצו מדגישים: "האחריות אינה יכולה להיות מונחת רק על כתפי עמותות וארגוני חברה אזרחית. נדרשת השקעה ממשלתית רחבה והטמעת חינוך לזוגיות בריאה כבר מגיל צעיר כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים, לצד הכשרה מקיפה לאנשי חינוך ורווחה".
התרעות פיקוד העורף