קרב גבורה
על הקרב שבו נהרג רועי מספר אביו ירון: "בשבת עם שחר הם קמו לכוננות. יש לנו את הקלטות הקשר, שומעים את רועי עושה בדיקת קשר. בשעה 6:35 הם החלו להילחם. ירדו בנמ"ר לכיוון הגדר, נתקלו במחבלים, והבינו שיש פשיטה על מוצב נחל עוז, שבו היו חברים שלהם מהפלוגה, התצפיתניות וחיילים נוספים. בסופו של דבר, הם קיבלו החלטה מאוד אמיצה לצאת מהכלי המשוריין. שבעה לוחמים יצאו להתקפה רגלית. כשהם חשופים, חתרו למגע עם המחבלים".
כעבור יומיים הגיעה ההודעה הרשמית לבית משפחת ברקת. "החיים מאז שונים, החיים אחרים", אומרת האם ליאת. "לא יודעת אפילו איך אפשר לתאר כאב כזה".
השאיפה של שמשוני היא שהתערוכה תנדוד ברחבי הארץ וגם ברחבי העולם ותהיה, לדבריו, "שגרירה של הסיפור הישראלי הזה, ובעיקר תספר את הסיפור של הילדים האלה. חוץ מלהנציח, העניין שלי בפרויקט היה להבין ולהראות מי היו הילדים האלה כשהם פשטו את המדים".
נקרע מצחוק מלמעלה
שמשוני מודה שהוא לא הכיר היטב את רועי בחייו, "אבל בשנה וחצי האחרונות הכרתי אותו טוב מאוד. נפגשתי עם ההורים שלו, עם החברה שלו, עם החברים. עשיתי תחקיר, ניסיתי להבין מי הבן אדם הזה. זה היה תהליך מרתק, לפעמים כואב ועצוב, תהליך עבודה משותף עם המשפחה. אני חושב שעבור כל האמנים שהשתתפו בפרויקט זה היה התהליך הכי מורכב וקשה שעברו. אתה רוצה לעשות יצירה שהמשפחה תחיה בשלום איתה. אנחנו כל הזמן דיברנו על הרצון להראות את העולמות של הנופלים, ועל כך שהתערוכה תהיה אופטימית, שמחה, ותראה את שמחת החיים שלהם".
העבודה של שמשוני עצמו היא וידיאו ארט בשם "שישישבת". היא מתארת את 48 השעות שבהן רועי נמצא בחופשת סוף שבוע מהצבא. "זה מצולם כאילו מנקודת מבטו של רועי", האמן מסביר. "את רועי עצמו לא רואים בווידיאו ארט. רואים מישהו נכנס הביתה, ומבינים שזה הוא. הוא זורק את התיק, את המדים, ומתקלח. הווידיאו משלב גם צילום שלנו וגם חומרים שחברים של רועי שלחו ומתארים את עולמו. רציתי לעשות משהו אחר, משהו מיוחד, וגם להראות שרועי פה. בווידיאו יש קולות של חברים שלו, שכאילו מדברים איתו, אומרים 'אחי, אתה בא לים?', 'יאללה, אתה בא למכבי?'. משולבים גם השירים שהוא הכי אהב. ליאת אמרה לי שאם רועי היה רואה את העבודה, הוא היה אוהב אותה".
"מאז שרועי נפל אנחנו מנציחים אותו בכל דרך אפשרית, וכל יוזמה היא מבורכת", אומר ירון ברקת. "כשאיתמר יזם את הרעיון, שיתפתי את ליאת וישר הסכמנו. שיתפנו עוד חמש משפחות שנמצאות איתנו בקבוצת התמיכה. נוצרו בינינו קשרים מאוד חזקים, אנחנו משתפים פעולה ורוצים שהפרויקט הזה יצליח".
ליאת ברקת: "איתמר הוא כמו משפחה, ויש לנו, כמובן, אמון מלא בו. הוא כל כך מבין את קצב החיים של רועי, את האש, את הג'ינג'יות. זה היה תהליך מדהים שכל אחת מהמשפחות עברה עם אמן אחר שהצליח לבטא חיים של מישהו שהוא לא הכיר. בגלל שרועי היה מאוד אנרגטי, יותר נעים לנו עם עבודה בתנועה ולא עם משהו סטטי, כמו, למשל, פסל. הווידיאו ארט ממחיש את הדינמיות של רועי, את הפלפליות".
"מאז שרועי לא פה, הבית של ירון וליאת מתמלא בכל יום שישי בשעה 17:30 בחברים של רועי מכל התקופות", שמשוני מספר. "זה כמו משמרת קבע שהם עושים כל שבוע. הגעתי באחד מימי השישי האלה, ראיתי שיש מפגש מלא אנרגיות, ואז בעצם ירד לי האסימון, שרועי פה, שהוא איתנו ושפשוט לא רואים אותו. אז הבנתי שעבודת וידיאו תהיה הרעיון הכי טוב".
"לעשות, כהנצחה, וידיאו מהעיניים של רועי, זה מרגש", מסכם ירון ברקת. "טיילנו כמשפחה הרבה בעולם. ליאת הקפידה שבטיולים נשלב גם תרבות ואמנות, שניכנס למוזיאונים. אם רועי רואה אותנו מלמעלה הוא בטח נקרע מצחוק שהוא חלק מתערוכת אמנות".
התרעות פיקוד העורף