מוניציפלי: נדרש פיצוי משמעותי
"יש מי שחיכו לראות לאן הרוח נושבת, וחזרו, ויש כאלה שהחליטו שהם לא עוברים עוד סבב לחימה כזה, ועוזבים. רק כ־50% מהעסקים בעיר חזרו לעבוד, ואף אחד מהם לא חזר להיקפים ולמחזורים שהיו לפני המלחמה. מישהו חשב שאחרי שנתיים של פינוי ומלחמה הכל יחזור להיות ורוד? לא, אין נוסחת קסמים. שיקום לוקח זמן, בטח אחרי תקופה כזו.
"התוכניות הגדולות שהיו לנו לפני המלחמה – הקמת קו רכבת, אוניברסיטה חדשה ובניית שלוש שכונות חדשות - כולן מצוינות, אבל הן לעשור קדימה. למחר בבוקר אין פתרון. אנשים נשארו עם אותם חובות, והעסקים עדיין על מקדמות. כל בעל מכולת, מוסכניק, ספר מספרים על אותם קשיים להתקיים.
"אנחנו, בעירייה, מחבקים כל יוזמה לשיקום, מקימים מרכז מצוינות אזורי, מרכז למיצוי זכויות, מקדמים 600 יחידות להתחדשות עירונית ותוכניות בניין עיר לשכונות חדשות. אבל אין לי מה לתת לתושבים מחר. אין לי איך להמציא עובדים סוציאליים, או למלא מפעל בעובדים. העזרה ארוכת הטווח תגיע, אבל לא בטווח המיידי.
"כדי להתגבר על האתגרים האלה נדרש פיצוי משמעותי על החוסר הקיים: פטורים, הטבות, תמריצים אמיתיים שישאירו את התושבים בעיר וימשכו תושבים חדשים, כמו שעשו באילת עם המע”מ. במצב הנוכחי זוגות צעירים מתקשים לגמור את החודש. זה יכול להשתנות בהחלטה אחת".
תיירות: קשה מאוד להתניע
"הפסדנו גם את עונת הקיץ, שבצפון היא 40% מהפעילות, בגלל החופים. תיירות הפנים עדיין לא חוזרת בהמוניה. אנשים שמגיעים לצפון לאו דווקא נשארים ללון, ולתיירות אין קיום בלי לינה של לילה או שניים.
“מה צריך לעשות כדי לשפר את המצב? קודם כל, לגרום לאנשים לבוא לצפון. זו נסיעה קצרה. אומרים שיותר זול ביוון, אבל פה, בצפון, אין סבסוד. העסקים לא יכולים להוריד מחירים. במשך שנתיים לא ויתרו להם על שכירות וארנונה. צריך שהאנשים יבואו מתוך רצון לתמוך, לא רק משיקולי כיס. יש יוזמות נהדרות למשיכת אנשים בכל אזורי הגליל, פסטיבלים, תערוכות ומופעים.
“עברנו קורונה, עברנו מלחמה שבמהלכה בכלל אי אפשר היה להגיע לפה. פיתחנו תיירות מקומית כי אנשים כאן חייבים לנשום אוויר, לצאת לסדנאות, למופעים. התיירות הנכנסת כמעט לא קיימת – בעכו, למשל, מדובר באחוזים בודדים של אנשים שמבקרים בעיר.
"אני משוכנעת שתיירות הפנים בצפון תחזור ל־100%, השאלה היא מתי. אם תחזור המערכה בצפון, זה יהיה קטסטרופלי, והפחד הזה תמיד כאן. להיות תיירן בצפון דורש חוסן ואופטימיות בלתי נגמרת, וגם התמודדות עם אי־ודאות תמידית לגבי מענקים ופיצויים.
"ועדיין, אני רואה התאוששות. יש לנו פסטיבל חורף בדצמבר, בפעם הראשונה אחרי שנתיים, שוקי הכריסמס חוזרים ולאט־לאט יש ניסיון להניע הכל. יש פה גליל יפהפה, רב־תרבותי, עם אנשים שצמאים למפגש. אנחנו ערוכים ומחכים".
טבע וגנים: לא בלחיצת כפתור
"באזורים שבהם השריפות לא היו קיצוניות, ראינו התאוששות מהירה ומרשימה. חלקות שנשרפו בעוצמות נמוכות ובינוניות כבר פורחות מחדש: ברושים, אלונים, אלות וחרובים מוציאים נצרים מהשורש. המערכת הים־תיכונית שלנו חזקה, ויש לה יכולת טבעית להשתקם גם אחרי אירועים קשים. אבל זה תהליך של שנים, לא של חודשים.
"מיד לאחר שהמלחמה הסתיימה ויכולנו להיכנס לשטח, התחלנו בעבודה מורכבת ואינטנסיבית. פינינו עצים מסוכנים משבילי אופניים, דרכי נוף וחניונים, מיפינו נזקים ויצאנו לסקרים אקולוגיים מקיפים שמאפשרים לנו להבין, חלקה־חלקה, את מצב ההתחדשות, כניסת המינים הפולשים והצורך בנטיעות או בטיפוח טבעי.
"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם אקולוגים וצוותים מקצועיים כדי לבנות תוכניות שיקום ארוכות טווח ומדויקות. במקביל, אנחנו משקמים את תשתיות קבלת הקהל שנפגעו – דרכים, שבילים וחניונים – ובחודשים הקרובים הציבור יראה שינוי משמעותי לכל אורך הגבול, מראש הנקרה ועד מטולה.
"אבל השיקום בצפון הוא לא רק סביבתי. הוא גם קהילתי, חברתי ותיירותי. אנחנו מקיימים פסטיבלים משותפים עם הרשויות, מביאים קבוצות מתנדבים ליערות שנפגעו, מחזקים את הקשר עם הקהילות המקומיות ומפתחים אירועי טבע וספורט שיהוו מנוע צמיחה לאזור. חשוב להפנות את מרב המשאבים לטובת הצפון, להשיב את הביטחון והחיות, ולהראות לתושבים שהצפון לא חוזר רק למה שהיה – הוא יהיה טוב יותר, חזק יותר ומתוכנן לטווח ארוך".
חינוך והשכלה גבוהה: תוכניות לצמצום פערים
"בשנה זו עסקנו בשיפוץ מוסדות החינוך, לשם כך הקצתה הממשלה 200 מיליון שקלים. כמו כן עסקנו בהכנת הצוותים החינוכיים והחזרתם ראשונים ליישובים. עשינו מאמץ אדיר עם הרשויות להחזרת התושבים והצלחנו להחזיר 95% מהתלמידים למוסדות החינוך. בקריית שמונה חזרו 90% מהתלמידים, אבל במטולה חזרו 45% ושם לא נפתח בית הספר. 98% מהמורים חזרו למוסדות החינוך.
"זיהינו פערים לימודיים ורגשיים בקרב התלמידים שחזרו. צוותי החינוך ערכו מיפויים וקיימו תוכניות לצמצום הפערים ולמתן מענים רגשיים. לשם כך משרד החינוך העביר משאבים בהיקף 149 מיליון שקלים. בנוסף הוקצו תקציבים בהיקף 67.5 מיליון שקלים לפעילות בלתי פורמלית.
"המחוז הוביל הקמת מרכזי חוסן ב־31 מוסדות חינוך ביישובים המפונים והם נמצאים בשלב הקמה, וארבעה מרכזי הורות עם ארגון ‘שיתופים’. בנינו במחוז צפון תוכנית אסטרטגית רחבה, ‘תנופה לצפון’, שמטרתה לייצר רצף פיזי, רגשי, חברתי ופדגוגי לתלמידים ולצוותים בכל היישובים”.
הוא משחזר: "כשהמצב הביטחוני התייצב, התחלנו בהדרגה להחזיר את האנשים צפונה. אבל עוד לפני הסטודנטים, היינו צריכים להחזיר את העובדים ואת הסגל האקדמי, שגם הם התפזרו ברחבי הארץ. באוקטובר, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, חזרנו לפעילות מלאה בקמפוסים בתל־חי. זה היה רגע מרגש, אבל גם אתגר יוצא דופן: כמעט כל הסטודנטים הם חדשים, וזה דורש הרבה ליווי וגם מלמד כמה עמוק היה השיבוש.
"למרות זאת, הנתונים מעודדים: מרבית חברי הסגל האקדמי שבו, וגם רוב העובדים המנהליים. בתואר הראשון חזרנו לכ־80% מהיקף שנה רגילה ובתואר השני אנחנו מעל 100% מההיקף, עם צמיחה משמעותית. בהתחשב במצב, זה הישג שמלמד על מחויבות הסטודנטים לצפון לא פחות מאשר ללימודים.
"אנחנו מעדיפים שקט, שגרה ויציבות, כמו כל תושבי הצפון, אבל אם נידרש לכך, נדע להמשיך לתפקד גם תחת איום ביטחוני. הצפון יחזור לפרוח, ואנחנו בתל־חי נהיה חלק מהדרך לשם".
התרעות פיקוד העורף