"מאה?", הוא שאל בנימה מחויכת והשיב: "זה לא מספר משמעותי בשבילי. אני חי את ההווה ואת העתיד הקרוב וממשיך להיות קשור לנושאים שבהם עסקתי בעבר, כמו חיל האוויר וכמו הייטק, שאיתם החיים יפים בעיניי".
ואז שאלתי את אלוף בדימוס דן טולקובסקי - מפקדו החמישי של חיל האוויר שהלך השבוע לעולמו בגיל 105 (!) - בראיון מיוחד לרגל יום הולדתו המאה, אם יש לו נוסחה לאריכות ימים, הוא ענה: "לא, אין לי נוסחה כזאת וגם לא עצות. מה כן? - אני משתדל לא לקחת את עצמי ברצינות ואני מנסה לנהל חיים נורמליים".
כשהוספתי ושאלתיו על מה המליץ לוותר ממרומי גילו, אמר: "אני לא ממליץ לוותר על שום דבר, אלא להשיג את המרב מהחיים ולהתעניין במה שמתרחש סביבנו, גם אם קורים הרבה דברים לא טובים והחיים משתנים בקצב מסחרר".
בשלושה דברים ניכר היה דן טולקובסקי, כשפיקד על ה"כחולים" של חיל האוויר בשנות ה-50 הרחוקות - בגינוניו המהוקצעים כשל ג'נטלמן אנגלי, בגזרתו הדקה ובשפמו המטופח. "אני קצין המבצעים של עצמי", הוא סח בדירתו רחבת הידיים בקומה ה-18 של מגדל המגורים, המתנשא מעל "גן העיר", שממנו ניבטו אליו התמורות בעיר שבה נולד.
טולקובסקי זכר את שיירות הגמלים שהובילו זיפזיף אל הבתים שאז נבנו, את ראש העיר מאיר דיזנגוף רוכב בגאון על סוסתו וגם את גימנסיה "הרצליה", שבה למד במגמה החקלאית, כיאה להיותו בנו של האגרונום שמואל טולקובסקי, מראשוני הפרדסנים בארץ.
בגיל 16 נשבע טולקובסקי אמונים ל"הגנה" והתקבל לפלוגת הקשר של הנוער, שבשירותה העביר מכתבים בין מפקדי ה"הגנה" בתל-אביב, שמהם ציין את אליהו גולומב, ש"היה אישיות מקסימה עם הרבה 'שארם'".
מסתבר שהוא לא הגיע באקראי לחיל האוויר: "מנעוריי הייתי קורא סיפורים על מלחמת העולם הראשונה, בהם על חילות האוויר בה וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, התנדבתי ל-RAF, כפי שקראו לחיל האוויר הבריטי המלכותי, שבו שירתי כטייס, בדיוק כפי שרציתי".
טולקובסקי נלחם נגדם באירופה וכשהשתחרר בדרגת לוטננט (סרן), עבד בבריטניה כמהנדס מכונות עד שנקרא להשתלב ברכש של מטוסים ובהעברתם לארץ, שאליה שב יומיים לפני הכרזת העצמאות.
גולת הכותרת של שירותו הצבאי של טולקובסקי היו חמש שנות כהונתו (בין 53' ל-58') כמפקדו של חיל האוויר. כשהוא נשאל אם גיל 32 צעיר מדי להתחלת השירות בתפקיד הזה, אמר טולקובסקי: "בראשית המדינה כולנו היינו צעירים".
והוסיף: "היעד העיקרי שעמד לנגד עיניי היה להביא את חיל האוויר להיות מוכן למלחמה בכל עת. היעד השני היה קליטת מטוסי הסילון הראשונים - מטאור, אורגן, מיסטר וסופר-מיסטר, מה שהיה כרוך ב'קרבות' עם עמיתיי במטה הכללי שלא הבינו את צרכי חיל האוויר".
טולקובסקי ייזכר תמיד אצל ה"כחולים" כמפקד החיל במבצע סיני: "ארבעה ימים לפני שפרצה שם המלחמה, לא האמנתי שהיא אכן תפרוץ. חשבתי שהבריטים 'יפקששו' את כל העניין ובפירוש לא סמכתי עליהם. זאת, מתוך ידיעה שהייתה להם תוכנית-מגרה לתקוף את חיל האוויר הישראלי אם נעז לתקוף את ירדן.
"יומיים לפני המלחמה הגיע אלי אריק שרון, אז מפקד חטיבת הצנחנים ושאל אותי איך תהיה לדעתי הצנחת הצנחנים במיתלה בסיני. אז הצעתי לומר לחבר'ה שזה יהיה כמו לעלות על אוטובוס בתחנה המרכזית בתל-אביב ולנסוע לפתח-תקווה. ההמשך לא היה משעשע, כאשר בגלל שינוי של הרגע האחרון במקום ההצנחה היו לנו שם אבדות מיותרות".
זאת ועוד: "כשאחרי קדש הופעל על בן-גוריון לחץ בינלאומי להסיג את כוחות צה"ל מסיני, הוא קרא לנו, האלופים, כדי לשמוע את דעתנו על הנסיגה, כולם תמכו בה חוץ מאחד וזה אני. חשבתי אז שלא נכון לסגת לאחר כל המאמץ שהושקע בכיבוש סיני".
אחרי מהפך 77' הגיע טולקובסקי עם האלופים זורע ולנר, גם עם אלוף משנה יובל נאמן, לראש הממשלה בגין. הם דרשו ממנו לא לסגת מסיני בעקבות שיחות השלום עם מצרים, שהניצחון המזהיר סחף אותם להקמת תנועת ארץ-ישראל השלמה בעוד שבגין לא ראה בסיני חלק טבעי מארץ-ישראל.
לדבריו, לא היו לו בעיות במעבר מהקריירה הצבאית לאזרחית, שבמסגרתה הקים עם בנו, גדעון טולקובסקי ועם יזם יהודי-אמריקאי את "אתנה", קרן הון-סיכון להשקעות בהייטק, הראשונה בישראל.
בעקבות תקדים דן חלוץ הוא גרס שמפקד חיל האוויר "יכול למלא את תפקיד הרמטכ"ל בתנאי שהוא מכיר היטב את המאפיינים השונים של כוחות היבשה". לאחר שבעבר התנגד כמו קודמו, עזר ויצמן, לשירות נשים כטייסות, הוא שינה את דעתו. ו"זה מעבר לכל דמיון", הוא התפעל מפעילות מטוסי חיל האוויר במדינות אויב רחוקות.
"לא ייתכן, שאדם עם שלושה כתבי-אישום יכהן כראש הממשלה", הוא קבע ובתשובה לשאלה מה היה אומר לנתניהו לו היה פוגש אותו, ענה ש"הייתי אומר לו שתי מילים - 'הסתלק מתפקידך!'"
התרעות פיקוד העורף