"בשלושת החודשים האחרונים ישנה עלייה של כ-35% במספר הפניות למערך הצ'אט בעברית", מגלה שני לוי".אנחנו מייחסים זאת לחזרה למסגרות החינוך, וגם לסיום המלחמה שמביא איתו מגוון רחב של תחושות ורגשות. הנושאים המרכזיים שעולים מהפונים הם אלימות, בדידות, חרמות, דימוי גוף שלילי, הפרעות אכילה, דיכאון והרבה טראומה וחרדה בעקבות המלחמה. יש מאות פניות בחודש, ואם נושאים מסוימים עולים מאוד בחדשות, למשל, נושא החרמות והאובדנות עכשיו, גם מספר הפניות הנוגעות בנושא עולה".
לתפוס את זה בזמן
שני לוי מציינת שקיימת ירידה בגיל הפונים: "אנחנו מקבלים פניות של ילדים בגילים 10-12, אפילו פחות. זה אומר שהם נמצאים גם במקומות שהם לא אמורים להימצא בהם, ברשתות. אנו עדים גם ליותר פניות של נוער על הרצף האוטיסטי בנושאי בדידות, חרמות, לפעמים אלימות שהם חווים. יש גם פנייה מצד חיילים בנושא טראומה וגם יותר פניות מנוער שוליים במגזר החרדי, בנושאי בדידות וחרדות".
המענה לפניות, היא מעידה, מתבצע בהתכתבות, בצורה רגישה מאוד".אנחנו מנסים לבדוק מיהם הגורמים שתומכים בפונה, אם יש לו משפחה תומכת, את מי הוא משתף. הפונים יכולים לדבר גם שעה שלמה ביום עם מטפל מקצועי. אם אנחנו רואים שהנער או הנערה זקוקים לתמיכה נוספת, יש אפשרות להפנות אותם למרכז מקוון שנותן שיחות זום עם איש מקצוע ללא עלות. במקרה הזה ההורים צריכים להיות מעורבים. יש לנו גם את המודל ההוליסטי, כלומר, מענה פיזי בקהילות ברחבי הארץ. יש גם מקרים שבהם נוצר שיח מתמשך עם הפונה. יש כאלה שאנחנו מלווים שנתיים-שלוש. פעמים רבות אנחנו מקבלים תגובות בנוסח 'הצלתם את החיים שלי, תודה רבה'".
מטרת המוקד, שטרק מפרטת, "היא לתת מענה, תמיכה והקשבה דרך טלפון, וואטסאפ ואתר האינטרנט. ציינו השנה 25 שנות פעילות, שבהן קיבלנו יותר מ-70 אלף פניות. יש בצוות המוקד פסיכולוג קליני, עובדת סוציאלית קלינית ומתנדבים שעוברים הכשרות תכופות. ביום מתקבלות 10-15 פניות, כשגיל הפונים נע לרוב בין 13 ל-20, אבל יש גם צעירים יותר. לפעמים מגיעות גם פניות מהורים ומסבים".
הנעילה החברתית
דרור אל עמי ז"ל שם קץ לחייו, ואביו מנסה למנוע את המקרה הבא ולסייע לילדים ולבני נוער שחשים מנודים או שקופים. העמותה מפעילה מוקד חירום טלפוני שבו פועלים מתנדבים שהוכשרו לנושא".
הקו הזה מיועד לילדים, לבני נוער וגם להורים שרואים שקורה משהו לילד שלהם", מספר אל עמי".אנחנו בהחלט מרגישים שיש עלייה בפניות. ילדים חווים לחץ מבחוץ, וחווים גם את השפה האלימה ברשתות החברתיות. הפניות שמתקבלות קשורות לילדים מכיתה ג' ועד גיל 14 לערך. מכיתות ג'-ד' הקטע החברתי נעשה מרכזי מאוד עבור הילד. אם לאורך זמן העולם אומר לילד שאין לו מקום בכיתה ובחברה, זה מייצר אצלו צלקת עמוקה. אנחנו שומעים על ילדים דחויים לאורך זמן שמתבודדים בבית ולא מוכנים להגיע לבית הספר".
לדברי אל עמי, אחד המאפיינים המרכזיים של חרם הוא תופעת "הנעילה החברתית" שהילד לא מסוגל לפרוץ מול הילדים האחרים - לפתוח את הנושא איתם".אבל גם ההורים נמצאים באותה מלכודת", הוא מבהיר".אם ההורים של הילד המוחרם פונים לבית הספר, זה בדרך כלל הופך לשיח האשמות. ואם פונים להורים האחרים, גם זה הופך לשיח האשמות, ועונים להם ש'הבעיה לא אצל הילד שלי, אלא אצל הילד שלך'. כמו שנאמר במדרש, 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים'. אנחנו מתמחים בפתיחת הנעילה הזו".