גם מי שהצביעו בעד ההריסה הדגישו כי אין בכוונתם למחוק את הזיכרון: בהצבעה נקבע במפורש שיוקם אתר זיכרון ראוי בקיבוץ, אך הבתים עצמם – ברובם המכריע – ייהרסו.
חבר קיבוץ שאיבד מכרים רבים בטבח שיתף את כאבו בשיחה עם "מעריב": "תשמע, זו הייתה דילמה עד הרגע האחרון, במיוחד עבורי שאיבדתי - ואיבדתי לא מעט. אבל לחזור לגור כאן ולראות את החורים בקירות והגרפיטי על הקירות זה לא משהו שאני רוצה לחיות לצידו. תבין אותי, זה טראגי".
מנגד, חבר קיבוץ אחר שהצביע נגד ההריסה אמר: "חייבים להשאיר את הבתים. כמו שלא הרסו את אושוויץ ואת בירקנאו, כך לא צריך להרוס את הבתים שלנו שנפגעו. חשוב שכולם יראו מה עשו לנו".
ההחלטה שהתקבלה משקפת את הקושי העמוק שעדיין קיים בקהילה שנתיים וחודשיים אחרי האסון הכבד ביותר בתולדותיה. בית אחד כאמור יישמר, והשאר – ייעלמו מהנוף הפיזי של הקיבוץ, אך ודאי לא מהזיכרון הקולקטיבי של תושביו.
התרעות פיקוד העורף