בני 65 ומעלה בישראל הם אוכלוסייה של כ־1.2 מיליון איש. ישראלים חיים יותר מאי פעם – אך מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי מגלה אמת מטרידה: ההנאה מאריכות הימים בישראל אינה מחולקת באופן שוויוני. הפערים בגיל השלישי אינם נעלמים עם השנים – הם מחריפים, ומשקפים מסלול חיים שלם של אי־שוויון שנצבר ומתגלה במלוא עוצמתו דווקא בזמן שבו אנשים אמורים ליהנות משקט וביטחון. המחקר, שנערך על ידי סגן נשיא מוסד שורש, פרופ' איל קמחי, והחוקר תומר זידנר, מבוסס על ניתוח נתוני הלמ"ס וה־OECD
תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בין מדינות ה־OECD - 85.7 שנים לנשים ו־81.7 שנים לגברים. אבל דווקא משום שהחיים מתארכים, הולך ומתחדד האתגר הכלכלי: ישראלים חיים יותר שנים אחרי גיל הפרישה, אך רבים מהם אינם מצליחים להבטיח רמת חיים מספקת לאורך שנים אלו. הארכת החיים מגבירה את התלות בפנסיות, בחסכונות ובתעסוקה – ומי שלא מגיע לגיל 65 עם תשתית כלכלית איתנה, מתקשה לעמוד בעלויות החיים הגבוהות בגיל מבוגר.
בישראל נרשמה עלייה משמעותית בשיעור בני 65+ העובדים במשרה מלאה, לעומת מגמת ירידה במדינות ה- OECD. כ־70% מהגברים המבוגרים העובדים בישראל מועסקים במשרה מלאה, אך בקרב נשים הנתון נמוך בהרבה, והוא עומד על כ- 40%. הדבר מעיד על פער מגדרי נוסף: גם כשהנשים המבוגרות עובדות, הן עושות זאת לרוב בהיקפים חלקיים שמייצרים הכנסה נמוכה יותר וקצבה פנסיונית קטנה יותר.
פערי השכלה כמנוע מרכזי של אי־שוויון בגיל השלישי
המחקר חושף פער גדול בין בעלי השכלה גבוהה לנמוכה: גברים בעלי 13 שנות לימוד ומעלה מגיעים לשיעורי תעסוקה של יותר מ־40% בגיל 65+, בעוד שבעלי השכלה יסודית נותרים עם לא יותר מ-20%. פערים דומים קיימים בקרב הנשים. בכך, קובע המחקר, כי הפערים אינם נוצרים בגיל הזקנה – הם משקפים מסלול חיים שלם.
פערי התעסוקה וההשכלה מתבטאים ישירות בפערי הכנסות - הכנסת זוגות בני 65+ עלתה ליותר מ־9,000 שקלים לנפש סטנדרטית, אך יחידים – ובעיקר נשים יחידות – נותרים בפער משמעותי מאחור: גברים יחידים סביב 8,000 שקלים ונשים יחידניות לא יותר מ–7,000 שקלים. מדובר בקבוצות הפגיעות ביותר, שאין להן גב כלכלי או תעסוקתי שיכול לאזן ירידה בהכנסה או פגיעה בפנסיה.
"פערים לא נולדים בזקנה, הם מצטברים לאורך החיים"
פרופ' קמחי מדגיש: "הממצאים מצביעים בבירור על שתי קבוצות שנכנסות לגיל השלישי בעמדת נחיתות: נשים יחידניות וערבים. אלה לא פערים שנולדים בגיל 65 – אלה פערים שהולכים ומצטברים לאורך החיים. כדי לצמצם אותם לא מספיק לדבר על גיל פרישה – צריך לחזק השכלה, תעסוקה וחיסכון פנסיוני כבר בשלבים מוקדמים הרבה יותר. אם לא נפעל היום, הפערים בגיל השלישי רק ילכו ויגדלו בדור הבא."
המחקר של קמחי וזידנר מוצא ששיעורי התעסוקה של בני 65+ בישראל עלו בעשור האחרון באופן מרשים (בקרב גברים מכ- 15% לכ- 30% ובקרב נשים מכ- 5% לכ-15%), אף יותר מהגידול המקביל במדינות ה־OECD. אולם, העלייה המהירה הזו אינה מעידה על שיפור כולל – אלא מסתירה פערים מתרחבים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.
מי שמנצלים במיוחד את אפשרויות התעסוקה בגיל השלישי הם גברים יהודים, שכ-35% מהם מועסקים. לעומתם, גברים ערבים משתלבים פחות בשוק העבודה בגיל 65+, ושיעור התעסוקה שלהם אינו עולה על 20%. אצל נשים הפערים מחריפים: נשים יהודיות בנות 65+ מגיעות לשיעור תעסוקה של 20%, אך נשים ערביות בגילים אלה – במשך שני עשורים – כמעט ואינן משתלבות בשוק העבודה: 1%–3% בלבד.
המחקר של מוסד שורש קורא לביצוע התאמות עומק במדיניות הכלכלית עבור אוכלוסיית גיל השלישי: הצמדה מלאה של קצבאות הזקנה והשלמת ההכנסה, סיוע אקטיבי במיצוי זכויות, רשת ביטחון להגנה על הפנסיות, ותמיכה ייעודית לקבוצות הפגיעות ביותר – נשים יחידניות, החברה הערבית ובעלי השכלה נמוכה. לצד זאת על הממשלה לעודד תעסוקה איכותית ומותאמת לבני 65+, מבלי להפוך את העבודה בגיל מבוגר לכורח שמעמיק פערים חברתיים.
התרעות פיקוד העורף