בפוסט שפרסמה בעמוד האינסטגרם שלה, כתבה זלוף על תחושת הפרידה מהתמימות והביטחון של הילדות, ועל קול פנימי שהתחלף בהדרגה מניגון רגוע לצליל צורם ומכאיב. "אני מהדקת את האוזניות, אבל הניגון הישן הולך ונחלש", כתבה, ותיארה כיצד ניסתה לעמוד בסטנדרטים חיצוניים גם במחיר של פגיעה עצמית. "רק להיות יפה - אתן הכל, לא משנה מה", ציינה.
בהמשך, הסבירה כי היום היא מתבוננת לאחור ומבינה את השינוי שעברה. "אני גם אמיצה. היום אני מבינה שאני יפה כמו שאני – קילו פחות קילו יותר זה כבר לא משנה". זלוף הקדישה את הדברים לדמות מהעבר שלה -"שירה מכיתה י'6", הילדה שישבה בשולחן האחרון בכיתה, וכתבה כי הניצחון האמיתי שלה הוא ביכולת לדבר על הכאב ולתבוע מחדש את מקומה.