11. ח"כ משה גפני, יו"ר דגל התורה, וח"כ יצחק גולדקנופף, יו"ר אגודת ישראל
גפני, מהפוליטיקאים הוותיקים בכנסת, מוכר בעיקר כמי שידע במשך שנים לנהל ביד רמה את ועדת הכספים ולהביא הישגים משמעותיים לציבור בוחריו גם בתקופות של קיצוצים, מלחמה ומחלוקות פוליטיות. בשנים 2024־2025 הפעיל לחץ בלתי פוסק על האוצר ועל ראש הממשלה לעמוד בהתחייבויות התקציביות לעולם התורה, תוך שידור נאמנות למחנה הימין, אך גם הצבת קווים אדומים ברורים. הוא שב ואמר כי ללא חוק גיוס שמגן על מעמד לומדי התורה - "אין טעם לקיום הממשלה".
במקביל למאבק על הגיוס המשיכו שני ראשי יהדות התורה להוביל נושאים נוספים, כגון קידום פתרונות הדיור לצעירים חרדים ושימור התיאום האסטרטגי עם ש"ס בנושאי ליבה. בקיץ 2025 אף הבהירו שתי המפלגות כי על אף פרישתן מהממשלה יתמכו בכל הסדר להחזרת החטופים שיובא לכנסת.
לקראת 2026, שנת בחירות, שני המנהיגים ניצבים בצומת מרכזי: כיצד לנסח מתווה גיוס שלא יפגע בעולם התורה ויוכל לעמוד בביקורת משפטית; האם להשאיר את הדלת פתוחה לקואליציית ימין בראשות נתניהו או להפעיל גמישות מוגברת במשא ומתן הבא; וכיצד לשמר אחדות פנימית בין דגל התורה לאגודת ישראל בעידן שבו הרחוב החרדי עצמו מפוצל בין ממלכתיות לבין הקצנה.
12. יצחק (בוז'י) הרצוג, נשיא המדינה
בתפקידו כנשיא בחר הרצוג בקו של "נשיא מעורב": מדבר, מתווך, מחבר ומייצג. המלחמה והמאבק להשבת החטופים חידדו עוד יותר את הדמות הזאת. משפחות החטופים מצאו בבית הנשיא כתובת קבועה. הנשיא הבהיר פעם אחר פעם שהשבת החטופים היא "חוב מוסרי ולאומי", ובחר להשתמש בבמה הסימבולית שלו כדי להזכיר זאת לדרג המדיני ולציבור.
במקביל עמד הרצוג בחזית המאבק התודעתי הבינלאומי. על רקע המשך המלחמה בעזה והעימות הישיר עם איראן, לצד גל אנטישמיות עולמי הולך וגובר, הפך הנשיא לדוברה המרכזי של ישראל באולמות פרלמנטים, באו"ם, בבימות בינלאומיות ובמפגשים עם מנהיגי עולם. הוא הדגיש את זכותה של ישראל להגן על עצמה, אך לא ויתר על שפה שמבקשת לשמור גם על ערכים הומניטריים ועל דאגה לאוכלוסייה האזרחית משני צידי הגבול. לשיטתו שמירה על צלם אנוש היא גם אינטרס אסטרטגי ארוך טווח.
אחד הצירים המשמעותיים בפעילותו היה הקשר עם יהדות התפוצות. הרצוג השקיע זמן רב בשיחות עם מנהיגי קהילות, עם סטודנטים ועם פעילים יהודים שהתמודדו עם התקפות אנטישמיות בקמפוסים, ברשתות החברתיות וברחובותיהן של ערי אירופה וארה"ב. הוא קרא לממשלות המערב להחמיר את הטיפול באנטישמיות ולהבחין בין ביקורת פוליטית לבין הסתה - והבהיר שהמלחמה על ביטחון יהודי העולם היא חלק בלתי נפרד מהמלחמה על ביטחון ישראל. לצד זאת הוא עודד צעירים יהודים לא לוותר על נוכחות יהודית וגאה במרחב הבינלאומי ולהמשיך להיות מעורבים בקמפוסים ובחיים הציבוריים.
בארץ המשיך הנשיא לצאת לביקורים בבתי חולים, במרכזי שיקום, בבסיסי צה"ל וביישובים שנפגעו. הביקורים האלה, שחלקם כמעט לא תועדו, תרמו לביסוס תדמיתו כמנהיג ששומע, רואה ונמצא בשטח לא פחות משהוא נואם באולמות פאר.
לקראת 2026, שנת בחירות צפויה, המשקל של הנשיא הרצוג צפוי רק לגדול: הוא יהיה זה שיקבל את ההחלטה על הטלת המנדט להרכבת הממשלה הבאה, וזה שעשוי להידרש להכרעה דרמטית אם תתגבש הצעה קונקרטית לחנינה או להסדר משפטי מוסכם. בתוך מערכת פוליטית מקוטבת הרצוג מנסה לשמור על מעמדו כנשיא של כולם - יהודים וערבים, ימין ושמאל, חילונים ודתיים - ולשמר את התפיסה שמעל המאבק הפוליטי עומדת עדיין ממלכתיות.
13. נפתלי בנט, יו"ר בנט 2026
ההתארגנות של בנט לחזרה לחיים הפוליטיים לא נעשתה ביום אחד. אחרי חודשים של הפקת לקחים מהכהונה הקודמת, פגישות שקטות עם אנשי ביטחון, כלכלה והייטק ובחינת הלך הרוח בציבור ומועמדים פוטנציאליים לרשימה, הכריז בנט רשמית על הקמת המפלגה החדשה. הרשימה שבכוונתו להציג בהמשך נועדה לשדר שילוב של ניסיון וניקיון כפיים: קצינים בכירים במילואים, מומחים לשיקום, דמויות בולטות מההייטק ואנשים מהמגזר הדתי־לאומי והמסורתי המזדהים עם ימין ממלכתי אך מבקשים להתרחק מהקצוות.
בנט ממקם את מפלגתו בצומת ברור: ימין ביטחוני תקיף לצד מחויבות עמוקה למוסדות המדינה, למערכת המשפט ולכלכלה פתוחה. אך המסר העיקרי החוזר שלו הוא "ניהול": לא עוד החלטות ביטחוניות על בסיס לחץ פוליטי, אלא מדיניות המבוססת על הערכות מצב מקצועיות, על עבודה שיטתית עם הצבא ועם המומחים ועל תכנון רב־שנתי.
במהלך 2025, על רקע המלחמה הממושכת וההתמודדות עם איראן, עם חיזבאללה ועם עזה, בלט בנט גם בזירה הבינלאומית בעודו מגביר את פעילותו ההסברתית בחו"ל, מופיע באולפנים מרכזיים, מתראיין לכלי תקשורת מובילים ומסביר שוב ושוב את עמדתה של ישראל, לצד העברת ביקורת על חוסר היציבות הפוליטית בירושלים. הפעילות הזאת חיזקה את תדמיתו כמנהיג שמכיר את השפה והקודים של העולם ויודע לדבר אל קהלים בינלאומיים בלי לוותר על עמדותיו הביטחוניות.
בזירה הפנימית אחד מצירי הפעולה המרכזיים של נפתלי בנט הוא החיבור לחברה האזרחית ולמערכת המילואים. בנט לקח חלק ביוזמות לטיפול בלוחמים פצועים, בליווי משפחות שכולות ובחיזוק מערך המילואים, תוך הצגתן כחלק מהבנתו הרחבה את "מחיר המלחמה" מעבר לנתונים היבשים של דוחות מצב.
14. גדעון סער, שר החוץ
בזירה המדינית סער מוביל משרד חוץ פעיל ורועש, מקיים מסיבות עיתונאים תכופות עם כלי תקשורת זרים, מתייצב מול מצלמות אחרי פיגועים, אחרי סבבי הסלמה או אחרי החלטות בינלאומיות, ומסביר שוב ושוב את מדיניות ישראל - באנגלית ובעברית גם יחד. כמעט כל ביקור של מנהיג זר בירושלים כולל הופעה משותפת שלו עם סער, שמנצל את הדקות המשותפות מול המצלמות כדי להעביר מסרים מתואמים ולשדר תדמית של מדיניות חוץ ברורה וממוקדת.
לצד העשייה המדינית סער ממשיך לעסוק גם בשאלות מבניות של משטר ומשפט. הצעת חוק מרכזית שהוביל - פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשני תפקידים: יועץ משפטי לממשלה ותובע כללי עצמאי. המהלך, שעורר ויכוח סוער בזירה המשפטית והפוליטית, נועד מבחינתו לחזק גם את מערכת המשפט וגם את אמון הציבור על ידי הפרדת רשויות ברורה יותר והגדרה מדויקת של סמכויות.
לקראת 2026, שנת בחירות, המבחן האמיתי עבורו יהיה בשטח: האם יצליח לתרגם את תפקידו הבכיר ופעילותו המדינית לתמיכה בתוך תנועת הליכוד - בין אם בפריימריז פתוחים ובין אם באמצעות שריון שכנראה יוצע לו. במקרה הראשון יהיה עליו לשכנע פעילים ומתפקדים שהוא לא רק שר חוץ יעיל, אלא גם "ליכודניק" לגיטימי שחזר הביתה; במקרה השני הוא יקבל נקודת זינוק גבוהה ובטוחה, אך יחד עם זאת יצטרך להתמודד עם הביקורת הפנימית נגד מינויים מלמעלה.
כך או אחרת, 2025 ביססה מחדש את סער הן כאיש מדיניות חוץ מרכזי והן כפוליטיקאי שמכוון לעמדות בכירות ביום שאחרי הבחירות. ל־2026 הוא מגיע כאחת הדמויות המשפיעות ביותר על מדיניות החוץ של ישראל וכמי שנמצא בעיצומו של מהלך פוליטי־אישי מאתגר.
15. דדי ברנע, ראש המוסד היוצא
המוסד, מתוקף אחריותו, אמון על סיכול האיום האיראני, ובמשך עשרות שנים פעל ופועל להסרתו במגוון תוכניות מבצעיות, כשהמושג "עולות על כל דמיון" צר מלהכיל אותן. במבצע עם כלביא, שהוביל צה"ל בחודש יוני האחרון, הביא המוסד את יתרונותיו היחסיים ומימש מבצעים דמיוניים שכאילו נלקחו מסרט קולנוע והובילו להצלחת המערכה. במסגרת זאת גויסו עשרות רבות של סוכנים איראנים, שפעלו בתחכום ונחישות על אדמת איראן והוכיחו את החדירות העמוקה של המוסד ללב הרפובליקה האסלאמית.
במוסד מרגישים כי השנה נקצרו הפירות שהונחו במסגרת הרפורמה שהטמיע ברנע עם כניסתו לתפקיד ב־2021. במסגרת השינוי הארגוני הוקמו אגפים חדשים והורחבו היכולות המבצעיות, בהן גיוס והפעלת סוכנים במדינות אויב וקידום מבצעים אסטרטגיים. לצד האיום הצבאי שעימו מתמודדת מערכת הביטחון הישראלית בגזרות השונות, המוסד אחראי באופן בלעדי על סיכול איום הטרור בחו"ל. בשנה החולפת גברו איומי הטרור נגד יעדים יהודיים וישראליים בחו"ל באופן ניכר.
16. בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית
מלחמת חרבות ברזל, הארוכה בתולדות ישראל, הולידה מצבים שבתעשייה האווירית מעולם לא נאלצו להתמודד איתם, ולוי ועובדיו נדרשו לפעול באופן יצירתי וגמיש. במהלך המלחמה הוגבר קצר הייצור של החברה ושומרה שרשרת האספקה - גם בארץ וגם ללקוחות מחו"ל. לוי הוביל מהלך של עבודה במתכונת 24/7 לטובת שמירה על רציפות תפקודית מחד והמשכיות עסקית מאידך.
לוי כבר מקדם את מימוש החזון של התעשייה האווירית תחת ניהולו: "הפנים מופנות למלחמות העתיד, ועלינו להיות מוכנים אליהן היטב", אמר לאחרונה. "התעשייה האווירית משנה ומתאימה את חזונה לצורכי השעה בישראל ובעולם. היא שמה דגש על מתן היכולות המתאימות ללקוחות בעולם לפתח עליונות במגרש הביתי שלהם בעזרת המערכות שלנו".
17. מיקי פדרמן, יו"ר אלביט, ובצלאל מכליס, מנכ"ל אלביט
אחת העסקאות המרכזיות שנחתמו השנה התבצעה בחודש אוגוסט וכללה חוזה אסטרטגי בהיקף של כ־1.635 מיליארד דולר עם גורם הגנה אירופי. עסקה זו הוסיפה נדבך משמעותי לחיזוק הקשרים עם שווקים בינלאומיים, והמחישה את העלייה בביקוש למערכות המבוססות על טכנולוגיות בינה מלאכותית. בצד הישראלי אלביט המשיכה לספק פתרונות מתקדמים למשרד הביטחון, כולל חוזה לאספקת חימושים אוויריים בהיקף של כ־260 מיליון דולר.
במקביל לפעילות העסקית המשיכה החברה לקדם את הדור הבא של טכנולוגיות ההגנה. מערכת הלייזר אור איתן הגיעה השנה לשלב פיתוח מתקדם, לקראת מסירה לצה"ל עד סוף דצמבר 2025. מדובר באחד המיזמים הטכנולוגיים המשמעותיים ביותר של אלביט בשנים האחרונות, שנועד לשפר את יכולות ההגנה האקטיבית של ישראל. הצמיחה המואצת חייבה הרחבה משמעותית של כוח האדם. אלפי עובדים חדשים גויסו במהלך השנה והשתלבו במערכי הפיתוח, ההנדסה והייצור, מגמה שמכליס ציין כמרכיב קריטי ביכולת החברה לעמוד ביעדים.
18. יובל שטייניץ, יו"ר רפאל, יואב תורג’מן, מנכ"ל רפאל
גם הרווח הנקי הציג זינוק חריג: עלייה של 67% בתשעת החודשים הראשונים של השנה, על רקע גידול חד בהזמנות מישראל ומהעולם. תורג׳מן ציין כי הביצועים היו עשויים להיות אף גבוהים יותר אלמלא המגמות השליליות כלפי ישראל בזירה הבינלאומית.
לנוכח הגידול בייצור ובהתחייבויות לשנים הקרובות רפאל הרחיבה את מצבת כוח האדם: כ־1,100 עובדים חדשים גויסו במהלך השנה למפעלי החברה ברחבי הארץ. לצידם נפתח בארה"ב מפעל משותף לרפאל ולריית׳און לייצור מיירטי כיפת ברזל, מהלך שנועד להגדיל את הכושר התעשייתי ולענות על הביקוש הגובר באירופה ובארה"ב.
19. אלוף תומר בר, מפקד חיל האוויר היוצא
תחת פיקודו של בר חיל האוויר הגיע לשיאים חדשים בשיתוף הפעולה עם כוחות היבשה. הלחימה בשטחים אורבניים צפופים הביאה את יכולות חיל האוויר והסיוע שלו לכוחות היבשה לקצה גבול היכולת. בר הניע שיפור עומק בתפיסות ההפעלה הבין־זרועיות, שבאו לידי ביטוי בפעולה יעילה בזמן אמת, בסגירת מעגלים מהירה ובהגברת ההשפעה של הכוח האווירי על מהלכי הלחימה בכל זירה.
במקביל לכל זה הוביל החיל מערך הגנה רב־זירתי מתוחכם, מותאם למציאות מאתגרת של ריבוי איומים, מהאוויר, מהקרקע ומהמרחב האסטרטגי הרחוק. שילוב בין יכולות הגנה אקטיבית, מודיעין מדויק והפעלה גמישה אפשר לחיל האוויר להגן על מדינת ישראל בעת רגישות ביטחונית גבוהה, תוך שיפור מתמיד של האפקטיביות המבצעית. החיל הוכיח לעולם כולו שאין יעד רחוק מדי ושהוא מסוגל לנהל שגרת תקיפות מעל קטאר, תימן, איראן ובכל נקודה שבה הוא יידרש.
אלוף בר עיצב גם שינוי תפיסתי עמוק בחיל האוויר, כחלק מיישום לקחי אירועי 7 באוקטובר. מתוך למידה כנה ואמיצה גובשו מתווים חדשים לשיפור הדריכות, זמינות הכוחות, מערכי ההתרעה ועמידות המערכות בשעת מבחן. תהליכים אלה - מנטליים, ארגוניים ומבצעיים כאחד - חיזקו את החיל והכינו אותו לאתגרי העתיד באופן מקיף ומדויק.
20. רונלד ס. לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי
לאודר נושא ונותן עם ראשי מדינות, ראשי משפחות מלוכה, פוליטיקאים בכירים, פילנתרופים, אקטיביסטים, דמויות מובילות בעולמות העסקים ואף מנהיגים דתיים, כל זאת מתוך מטרה משותפת אחת - להבטיח את שלומם וביטחונם של היהודים בעולם. המטרות הניצבות אל מול עיניו תמיד היו הבטחת השלום האזורי המיוחל, וכן ביטחון ושגשוג עבור הקהילות היהודיות בישראל ומחוצה לה.
נוסף על תפקידו כנשיא הקונגרס היהודי העולמי לאודר משמש גם כיו"ר אמריטוס בג'ואיש נשיונל פאנד וכן כיו"ר הקרן להנצחת אושוויץ־בירקנאו, שתומכת בשימור השרידים של מחנה ההשמדה הנאצי. לאודר מוביל בין השאר את תנועת השבת הרכוש, ודוגל בהחזרה חוקית של רכוש ונכסים שנלקחו ממשפחות יהודיות בתקופת הרייך השלישי.
לאודר הקים את מרכזי לאודר לתעסוקה בדרום, נוסף לתמיכתו בתוכנית מרשל לישראל, לרשות הפלסטינית ולרצועת עזה, המתמקדת בבניית שלום מתוך עוצמה באמצעות כוחם המשולב של מדינאים ויועצים ישראלים, ערבים ואחרים. על פי התוכנית אלה האחרונים יכוונו לשחזר את מאמצי השיקום שהושקעו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה באמצעות השקעות, תמריצים והבטחת ביטחון לכל תושבי האזור.
בשעה שהאנטישמיות שוב מרימה את ראשה המכוער נגד העם היהודי, לאודר משקיע את זמנו, כוחו וכל המשאבים - הפוליטיים והכלכליים - שעומדים לרשותו למאבק בשנאה ובהקצנה בכל מקום שאליו הן התפשטו. לאודר מאמין כי הדרך היחידה להתקדם היא דחייה מוחלטת של הקצנה ועמידה איתנה מאחורי הערכים והרעיונות שמאחדים את כולנו. בעודו מביט קדימה אל עבר שנת 2026, לאודר מזהה כי הקהילה היהודית ובני בריתה עומדים לפתחו של צומת דרכים שיכול להוביל אל הזדמנויות מרגשות מחד, אך מאידך - אל עבר סכנה. השנה הזאת לדבריו היא נקודת מפנה בכל הקשור לעתידו של העם היהודי ושל מדינת ישראל גם יחד, וגם בכל הנוגע ליחסי ישראל־ארה"ב.
התרעות פיקוד העורף