בפתח השיחה נשאלה בוחבוט את השאלה הכי מתבקשת: מה שלומה. "כרגע אין תלונות, כרגע נאבקים עם הבריאות, עם השיקום של אלקנה, לאט לאט, העיקר שהוא כאן", השיבה.
על מצבו של בנה אמרה: "זה ייקח זמן, הכל עניין של זמן. אני בתקווה מאוד גדולה שהוא יתרפא מזה באמת, אבל זה יהיה קשה מאוד. ניצולי שואה שלנו עד היום מדברים על השואה ועל מה שהיה, והסיפורים לא נגמרים. זאת שואה מספר שתיים, אבל אנחנו נתמודד עם זה. אלקנה לוקח על עצמו את האשמה, ואנחנו מנסים להרגיע, לדבר. כמובן שיש לו ליווי של פסיכולוגים ושל עובדת סוציאלית".
"הוא ניסה להציל כמה שיותר, הוא לא היה מוותר לעצמו, הוא היה עוד יותר חולה היום, עוד יותר מצולק בנפשו", סיפרה. "הוא עשה את זה בלב שלם. הוא אמר: אמא, לא ידעתי אני הולך להיחטף. עשיתי את זה, אלה אנשים שאני דאגתי להביא ואני דאגתי שיחזרו הביתה. מה שיכולתי'".
בהמשך שיתפה על העינויים שעבר בנה. "התעללות מסוג כזה? צריך לעבור בית ספר. אני לא יודעת מאיפה היו להם כל הרעיונות להתעללות הזאת. אלקנה, התעללו בו נפשית. ידעו בדיוק באילו נקודות לפגוע בו. פיזית, הבן שלי כולו מצולק".
"אני אמא, ואמא שלא מרגישה את הילדים שלה לא נקראת אמא", אמרה. "הרגשתי את אלקנה בוקר, צהריים וערב, ידעתי שהוא לא בטוב וכמה שהבנים שלי ניסו להרגיע אותי אמרתי שאני מרגישה את אלקנה והוא לא בטוב. הגעגועים, אי הוודאות"...
אלקנה סיפר לה שאמרו לו: "אמא שלך מתה, אשתך מתה, אנחנו מתפללים על ראם שימות". לדבריה, "מה שהחזיק אותו זו המחשבה איך הוא מחזיק את היד של ראם. ראם היה בראש שלו כל הזמן, לשבת באפלה ולשמוע דברים כאלה? מה יותר גרוע מזה?".
התרעות פיקוד העורף