החיבור בין בוארון וברזני, שניהם בני 53, החל כאמור לפני עשרות שנים. "מאז שאני זוכר עצמי, נאור היה בן האדם הכי קרוב אלי", מספר בוארון. "גדלנו יחד באותה שכונה, גרנו בניין מול בניין. אנחנו מכירים מגיל ארבע־חמש. היינו באותה כיתה בבית הספר היסודי, באותו תיכון. בצבא כל אחד הלך לכיוון אחר".
"בשנת 1995 נאור ואני התחלנו להכין במטבח בבית כמה כוסות מלבי ביום. מבחינתנו זה היה סתם קטע נחמד. אנשים התלהבו, ביקשו כבר 30 כוסות ליום, ואז התחלנו למכור את המלבי גם לקיוסקים נוספים. היינו אז ילדים, לא אנשי עסקים. ברגע שראינו שאנשים באמת אוהבים את המוצר, נאור השקיע כסף ולקחנו איזושהי חנות נטושה בבת ים".
ברזני: "היה שם מקרר ישן של פעם וגזיה קטנה. שילמנו שכר דירה נמוך של כ־100 דולר. היינו מגיעים בשעה 6:00, מייצרים ואז הולכים ומוכרים. בינואר 1996 הפכנו את זה לעסק".
"אוהבים מנות אישיות"
בשלוש השנים הראשונות ייצרו החברים הטובים רק מלבי, אחר כך התרחבו לטעמים נוספים. כיום חברת eden מייצרת כ־15 קינוחים אישיים שונים (כולם כשרים), ביניהם טירמיסו, קדאיף, מוס שוקולד, בוואריה ועוגות גבינה. לדברי השותפים, החברה מוכרת כמיליון קינוחים מדי חודש (המחיר לצרכן: כשמונה שקלים). "אצלנו חומרי הגלם מאוד איכותיים וגם הטעם מדבר בפני עצמו", מציין ברזני. "ההפצה שלנו נעשית דרך תנובה, כך שבכל מקום שיש מוצרי תנובה, אמורים להיות קינוחי eden. היום אנחנו די חולשים על השוק".
"הייתה תקופה שמכרנו גם ליהודי ארה"ב וצרפת. הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. גם הרגולציות בארצות הברית השתנו והיצוא נעצר. עכשיו אנחנו בתהליך לחדש את היצוא לארה"ב", מוסיף בוארון.
שנות הפעילות הראשונות של החברה היו בבת ים. אחר כך עברו לייצר את הקינוחים בראשון לציון, ומאז אוגוסט 2014 המפעל נמצא באשקלון ומעסיק כ־30 עובדים. "היעדים והחלומות התעדכנו עם השנים", מודה בוארון. "תמיד היו לי חלומות להצליח בגדול, אבל בהתחלה בכלל לא ראיתי את מה שהגענו אליו כיום. ואילו נאור כבר בהתחלה עשה חישוב כמה קינוחים משאית יכולה להכיל".
המוצרים שלהם, מעידים השניים, מיועדים לכל מי שרוצה להתפנק. "אנחנו לא באים להחליף את הקונדיטוריה", מבהיר בוארון. "אצלנו זה לא לקנות עוגה גדולה הביתה, אלא מנה אישית בטעמים שאנשים מאוד אוהבים. אנחנו לא מתחרים בקונדיטוריות. אנשים אוהבים גם לקנות מנות אישיות בסופר. כמו כן, בקונדיטוריה אתה קונה מוצר שמחזיק בערך יומיים־שלושה. אצלנו המוצר יכול להחזיק אפילו חודש במקרר".
"כשאת קונה למשל עוגת גבינה גדולה בקונדיטוריה, את די תקועה איתה", מוסיף ברזני. "אצלנו את יכולה לגוון כמה טעמים. אם היית צריכה לגוון בקונדיטוריה כמה טעמים, אני לא רוצה להגיד לך איזו הוצאה זו הייתה".
"למדנו להקשיב"
ברזני (אב לארבעה) ובוארון (אב לשתיים) חברים עשרות שנים, אבל בכל הקשור לעסק, הם מעידים, הם מתנהלים לפעמים בדומה לזוג נשוי. "כמו שאצל זוגות זה אף פעם לא אידיאלי, כך גם אצלנו. יש חילוקי דעות, אבל למדנו להתגבר על כך", מתאר ברזני.
"אנחנו שונים בתפיסות שלנו, וזו דווקא החוזקה הכי גדולה שלנו", מוסיף בוארון. "אבל הדבר החשוב הוא שכל אחד מאיתנו נותן לשני להתבטא, גם כשלא מסכימים. בסוף אנחנו מגיעים לעמק השווה. לפעמים אני רואה משהו בדרך מסוימת, לפעמים נאור רואה זאת אחרת. ברגעים שצריך לקבל החלטה לא תמיד אנחנו יודעים מי צודק, אבל למדנו להקשיב אחד לשני, לתת צ’אנס. זה מסע, כמו נישואין. יש תקופות קשות, מאתגרות. היו לנו גם תקופות קשות בתוך העסק, אבל יצאנו מהן כי היינו ביחד בסופו של דבר".
גם מלחמת חרבות ברזל היוותה אתגר עבור השותפים, המנהלים ביחד את החברה. "ב־7 באוקטובר טיל פגע בחצר המפעל", מספר ברזני. "הנזק הכי גדול היה העובדה שמערכת החשמל במפעל נפגעה. הייתה לנו המון סחורה במקררים. אנחנו נמצאים באזור התעשיה הדרומי של אשקלון, ליד זיקים. הייתה קטסטרופה שם באזור. אבל כבר ב־8 בחודש חברת חשמל סידרה את החשמל במפעל, וב־9 בחודש, למרות כל הבלגן ואי־הוודאות הגדולה, כל העובדים חזרו לעבודה. באותם הימים הכל היה נטוש באזור. הייתי בהלם מזה שכולם הגיעו תחת טילים.
יש במפעל ממ"ד גדול. עבדנו תחת אזעקות. כל שנייה עוצרים את המכונות, נכנסים לממ"ד, ואז כשיש שקט חוזרים לעבוד. במהלך המלחמה, לפחות בשנה הראשונה, אנשים קנו יותר קינוחים. אנשים היו בבית, לא יצאו למסעדות, לא בילו, לא נסעו לחו"ל. הצריכה הביתית עלתה".
הקדאיף בעלייה
עד לאחרונה רוב מוצרי החברה היו חלביים, ושלושה מותגו כטבעוניים. בנובמבר השיקה eden, בהשקעה של כמיליון וחצי שקלים, סדרת פרווה חדשה בשלושה טעמים: בוואריה, טירמיסו וקדאיף, כאשר התכנון הוא להרחיב את הסדרה לטעמים נוספים.
"העולם הטבעוני ועולם הפרווה הם שני עולמות שונים", אומר בוארון. "הייתה לנו סדרה שפנתה לקהל הטבעוני, וחיפשנו גם לפנות לקהל ששומר כשרות, שמפריד בשר וחלב, קהל שלאו דווקא רוצה טבעוני. בטבעוני, למשל, להבדיל מפרווה, אין ביצים. אז עכשיו יש טבעוני, יש פרווה ויש חלבי".
"לקינוחי פרווה יש פוטנציאל עצום בישראל", מוסיף ברזני. "מבדיקות שערכנו אחוז ניכר מאזרחי המדינה מגדירים עצמם מסורתיים, שומרים על כשרות. כחברה שהאסטרטגיה שלה היא להיכנס לקטגוריות חדשות ולפתח מוצרים ייחודיים, הרמנו את הכפפה ויצאנו למהלך שארך מעל לשנה. כיום אנחנו גאים להציע גם קינוחי פרווה". אגב, בין מוצרי החברה גם אחד המיועד לאלה המקפידים על ספירת קלוריות: עוגת גבינה פירורים Light ללא תוספת סוכר.
כששואלים את בוארון וברזני מהו טעם הקינוח המועדף על הישראלים, הרי שכיום, לדבריהם, אי אפשר לאפיין זאת באופן מובהק. "לפני שנתיים למשל הייתי עונה לך שמלבי הוא הטעם המוביל", אומר ברזני. "היום אנחנו שמים לב שיש חלוקה כמעט שווה בין הטעמים. המלבי ירד, הטירמיסו עלה. גם הקדאיף עלה בזכות הטרנד של שוקולד דובאי".
לדברי ברזני, בניגוד לחברות גדולות, שבהן פיתוח מוצר יכול לקחת שנים בגלל רגולציה פנימית, "הרי שאצלנו הדרך לפיתוח מוצר זה או אחר היא הרבה יותר קצרה. החל משלב המחשבה, הביצוע ועד שזה נמצא על המדף יכול לקחת אפילו חצי שנה. אנחנו חושבים יחד על טעמים. לפעמים אחד מאיתנו מציע טעם שהוא אוהב, ומתחילים לפתח. אבל כאמור, גם כשכבר מגיעים למוצר הסופי, וגם אם התגובות אליו היו טובות בכל מבחני הטעימות, זה עדיין לא מבטיח שהמוצר יימכר טוב על המדף".
התרעות פיקוד העורף