ההצעה קובעת לראשונה בחוק הגדרה רחבה לאלימות במשפחה, הכוללת לא רק אלימות פיזית או מינית, אלא גם שליטה בכפייה, אלימות כלכלית, התעללות רגשית ופסיכולוגית מתמשכת, איומים ושלילת חירות. בנוסף, ההצעה מכירה בילדים החשופים לאלימות במשפחה כנפגעים בעצמם, גם כאשר האלימות אינה מופנית אליהם ישירות.
החוק מבקש להתאים את כלי ההגנה למציאות, ולאפשר מתן צווי הגנה גם במקרים של אלימות שאינה פיזית, וכן מטיל חובות ברורות על רשויות המדינה והרשויות המקומיות להביא בחשבון את ההשפעה של החלטותיהן על נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה. לצד זאת, מציעה חובת דיווח שנתית לכנסת על היקף התופעה, כתבי אישום, צווי הגנה וסגירות תיקים במטרה לייצר שקיפות ובקרה.
הוכמן מוסיפה: "השר לביטחון לאומי נכשל כישלון עמוק. הוא מתעלם מהאלימות נגד נשים, לא מוביל מדיניות, לא דואג לאכיפה, ולא מספק הגנה לנשים שמתריעות על סכנת חיים. האחריות היא שלו. כל רצח נוסף הוא תוצאה של מחדל מתמשך ושל בחירה לא לפעול".
התרעות פיקוד העורף