על פי נתוני הדו"ח, בשנת 2024 גדלה ההוצאה על קצבאות הביטוח הלאומי לכ-172 מיליארד ש"ח, לעומת כ-140 מיליארד ש"ח בשנת 2023 כשעיקר הגידול נבע מהוצאות הקשורות במלחמה, בהן קצבאות למשרתי מילואים ולנפגעי פעולות איבה. אבל חלקה של ההוצאה החברתית מסך ההוצאה הממשלתית ירד ל-59%, הרמה הנמוכה ביותר מאז 2013, בין היתר בשל הגידול בהוצאות שאינן חברתיות ובפרט הוצאות הקשורות למלחמה. ההוצאה החברתית כאחוז מהתמ"ג עמדה בשנת 2024 על כ-20%. בהשוואה בין-לאומית שיעור ההוצאה החברתית בישראל נמוך למדי, גם לעומת מדינות שאינן נחשבות למדינות רווחה מפותחות.
הנפגעים העיקריים: יישובים חלשים
פחות דיור ציבורי, יותר זכאים
בהשוואה בין-לאומית, היקף הדיור הסוציאלי בישראל נמוך במיוחד – בישראל שיעור הדירות להשכרה במסגרת הדיור הסוציאלי עומד על כ-1.8% בלבד מכלל הדירות במשק, לעומת ממוצע של כ-7.4% בממוצע מדינות OECD.
פרופ' גל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב: "בשנתיים האחרונות המלחמה הטילה צל כבד על מערכות הרווחה. עכשיו הגיעה העת להתמודד לא רק עם השלכות המלחמה אלא גם עם הבעיות החברתיות היסודיות של ישראל, ובראשן עוני ואי-שוויון והמחסור החמור במשאבים וכוח אדם בשירותי הרווחה".
הישראלי עבד יותר שעות וקיבל שכר נמוך יותר
למרות שיעור האבטלה הנמוך והעלייה במספר שעות העבודה, השנה האחרונה התאפיינה בירידה ריאלית בשכר השכירים, המבטאת היפוך מגמה לאחר העליות שנרשמו בשנתיים שקדמו לה. במחצית הראשונה של 2025 עמד השכר החודשי הממוצע על כ-13,600 ש"ח, ירידה של כ-0.8% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2024.
בפרק העבודה בדוח מוצאים החוקרים מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס, כי על אף שיעור אבטלה נמוך, שיעור התעסוקה בישראל אינו גבוה בהשוואה בין-לאומית. שיעור התעסוקה של גברים בני 15–64 נמוך בכ-8% מממוצע OECD לעומת פער של כ-3% בלבד לפני עשור.
פערי התעסוקה הגיאוגרפיים והמגזריים נותרו עמוקים והדבר בולט במיוחד במגזר ההייטק שבו מועסקים לא פחות מכ-20% מהגברים היהודים הלא חרדים במשק ו-10% מהנשים באותה הגדרה לעומת רק 5% מהחרדים העובדים ו-2% מהערבים. הסיבות לאי-תעסוקה בקרב בני 25–44 הן מילואים, לימודים גבוהים ולימודים בישיבה.
התרעות פיקוד העורף