האם חיסכון פנסיוני הוא באמת החלטה רציונלית ונטולת הקשר חברתי? מחקר חדש שפורסם בכתב העת האקדמי Social Sciences מציג תשובה מורכבת לשאלה זו.
"זו לא רק העדפה פרקטית", מסבירה ד"ר גרין, "אלא החלטה שמושרשת עמוק בתוך אידיאולוגיה תרבותית של אימהוּת כערך שמכתיב כיצד נכון לפעול בחיים. בתוך כך מתקיים גם צמצום מודע של הצרכים הפיננסיים האישיים העתידיים לטובת הילדים. נשים אלה ספגו את התפיסות הללו דרך החינוך ודרך התנהלות אימהותיהן, והפנימו אותן באופן עמוק בתפיסתן הכלכלית לגבי פרישה".
אידיאולוגיית האימהוּת, כפי שמתארת אותה גרין, אינה נחלתן של אימהות בפועל בלבד. אחת ההפתעות המרכזיות במחקר הייתה לגלות עד כמה נשים רווקות, חלקן אף ללא זוגיות, מחזיקות בתפיסות כלכליות המיישרות קו עם עקרונות הדאגה הכלכלית האימהיים.
כך תיארה ט', רווקה ומובטלת, את תפיסתה: "אני חושבת שילדים ישנו את כל התפיסה שלי. אני צריכה פנסיה, כי יהיה מצב שיגור אצלי עוד מישהו שיהיה בן 30, ואז אצטרך לפרנס גם אותו. ואולי זה בכלל לא יהיה פנסיה, אלא קופות גמל בשביל הילדים".
מן המחקר עולה כי קבלת החלטות כלכליות, ובפרט אוריינות פיננסית, הן תופעות חברתיות ותרבותיות מובהקות. "אי אפשר לנתק בין הפנסיה לבין התרבות שמעצבת אותה", אומרת ד"ר גרין.
לדבריה, המדיניות הכלכלית בישראל מבוססת על ההנחה שהפרט פועל באופן רציונלי, אך בפועל נשים פועלות בתוך הקשר חברתי ברור: "הן לא מתכננות פנסיה - הן מתכננות אימהוּת".
התרעות פיקוד העורף