"מלחמת ששת הימים פרצה בשנת 1967, לאחר שמצרים סגרה את מיצרי טיראן למעבר אוניות לאילת", מזכיר חורמרו - "תמונת ניצחון יכולה להיות, למשל, שספינות של חיל הים ילוו אוניות מטען שמגיעות לנמל אילת, או שהמדינה תמצא פתרון אחר ושהנמל ישוב לפעילות מלאה".
הפתרון שהוצע - ונדחה
המתווה המוצע כלל מימון של הנמל ויבואני הרכב בסכום של 250 אלף דולר כל גוף ושהמדינה תממן חצי מיליון דולר נוספים - בסך הכל כמיליון דולר בחודש עבור שתי אוניות וזאת, כשלב ראשון להחזרת הנמל לשגרת פעילות.
אבל בדיון שהתקיים היום (שני) בוועדת הכספים של הכנסת, התברר שהמדינה אינה מקדמת את המתווה, בטענה שהוחלט שלא להאריך את הזיכיון לחברת נמל אילת בעשר שנים נוספות. חברי כנסת שהשתתפו בדיון מתחו ביקורת על היעדר פתרון. "חוץ מאשר משרד התחבורה, משרדי ממשלה נוספים אינם מסייעים לנו", מציין עוד חורמרו.
תחושת נטישה
בינתיים, הרציפים בנמל אילת ריקים, המנופים מושבתים, ספינת הגרר מושבתת והתחושה בעת שסיירתי במקום הייתה של נטישה. חלק מהמבנים היו עזובים ובמסדרון של אחד מהבניינים, שעד לפרוץ המלחמה היו שוקקים, ראיתי שני חתולים משוטטים להם להנאתם. טרמינל הנוסעים היה עזוב והשלטים המברכים על ההגעה לישראל ולמראות המרהיבים של האלמוגים והדגים, עוררו געגועים לימים שהמקום היה תוסס.
אולם, לאחר ההתקפה הראשונה של החות'ים על אוניה שעשתה את דרכה לאילת, הפעילות צנחה דרמטית והאוניות החלו לבצע עיקוף דרך אפריקה וזמן ההגעה לנמלי אשדוד וחיפה התארך בכשבועיים, דבר שגם הביא להתייקרות עלויות ההובלה הימית. "חשבנו שזה יימשך חודש, חודשיים, אבל זה כבר נמשך למעלה משנתיים", ציינו עוד הבכירים בנמל, שמנסים בכל דרך למצוא את הדרך לצאת לדרך חדשה. בין היתר, גם נבדקה אפשרות לשיתוף פעולה עם נמל עקבה, אבל האפשרות הזו ירדה מהפרק.
שטחי איחסון שוממים
בנמל אילת ובאזורים נוספים בעיר ובערבה, מצויים שטחי איחסון ענקיים, שרובם נראים שוממים. לעיתים מגיעים לשטחי האיחסון של נמל אילת, שמצויים גם בערבה, כלי רכב לתקופה קצרה, בשל היעדר מקומות איחסון בנמלי אשדוד וחיפה.
"אנחנו מנסים לשמר את כוח האדם. עד המלחמה עבדו בנמל אילת כ-180 עובדים, הוצאנו עשרות מהם למחזורים של חל"ת, אבל ההוצאות של אחזקת הנמל מאוד גבוהות ומידי חודש אנחנו מממנים את התפעול כחמישה מיליון שקל", מתריעים עוד בנמל אילת - "לא נוכל לעמוד בזה לאורך זמן".
בנמל אילת ציינו עוד כי המדינה העבירה פיצוי של 15 מיליון שקל בשל אובדן ההכנסות, אבל כחמישה מיליוני שקלים הופנו מיידית לתשלום חוב ארנונה לעיריית אילת ולחברת נמלי ישראל. "עשרה מיליון שקל מספיקים בקושי לחודשיים", התריעו עוד בנמל- "הגענו למציאות בלתי אפשרית".
המדינה טוענת לקראת השימוע שיתקיים ביום רביעי, כי נמל אילת לא עמד באחד מתנאי הזיכיון - קליטת כ-65 אלף מכולות בשנה. "העומק של נמל אילת, שעומד על כ-11.5 מטרים, אינו מאפשר קליטת אוניות מכולה גדולות, שדורשות עומק של כ-16 מטרים ואין כדאיות כלכלית לחברות הספנות להגיע עם אוניות מכולה קטנות", מסביר עוד מנכ"ל הנמל - "עיקר הפעילות של הנמל היא בקליטת אוניות עם כלי רכב מהמזרח וייצוא של אשלג. יבואני רכב מעדיפים את נמל אילת, בגלל המהירות והיעילות התפעולית שלנו ותנאי מזג אוויר מתאימים יותר לרכבים חשמליים, בשל לחות נמוכה יותר, לעומת אשדוד וחיפה".
געגועים לשנים הטובות
"היו שנים טובות לנמל אילת, שפרנס ישירות ובעקיפין כ-500 משפחות ואף היה רווחי. גם העובדים שעדיין מועסקים בנמל, שכרם נפגע משמעותית והוא ירד בעשרות אחוזים, כי הם אינם מקבלים תוספות עבור פריון ושעות נוספות", מציינים עוד בנמל אילת - "הפגיעה היא לא רק בנמל ובעובדיו, אלא גם בעיר אילת וגם במדינה, כי מעבר לתמונת הניצחון שלא רואים, ההובלה הימית התייקרה בשל התארכות זמני ההגעה לישראל בכשבועיים והיא גם משפיעה על יוקר המחיה".
המאבק על עתידו של נמל אילת, שהוא גם אחד מסמלי העיר לדורותיה, צפוי להחריף ולאחר שהיה "מתחת לרדאר" - גם לעלות לסדר היום הציבורי וייתכן שגם להגיע לבית המשפט.
התרעות פיקוד העורף