משהו בין השעות 19:30–20:30 מתחיל לקרות – והפער בין היום ללילה כל כך דרמטי, שזה כמעט מצחיק. העירייה סוגרת את הכביש לתנועה, והרחוב פשוט נושם לרווחה.
המסעדות, הברים והמקומות הקטנים יותר מוציאים שולחנות וכיסאות ישר על הכביש. פתאום יש מקום. המון מקום. האורות נדלקים, המוזיקה מתחילה לזלוג מכל כיוון, השולחנות מתמלאים, והאווירה משתנה בתוך דקות מ"שכונה נעימה" ל"אירוע רחוב קבוע בסדר גודל ארצי".
בשנים האחרונות נחלת בנימין הפכה, בלי שום קמפיין שיווקי רשמי, לאחד היעדים הברורים ביותר למי שמחפש "לצאת בערב בתל אביב" – ולא משנה מאיזה חלק של הארץ הוא מגיע.
ראיתי שם בשבתות בלילה זוגות מחיפה, חבר'ה מבאר שבע, משפחות צעירות מגוש דן, תיירים, חיילים בחופשה – כולם באותה נקודה גיאוגרפית קטנה, דוחסים את עצמם בין השולחנות על הכביש.
השילוב של רחוב יחסית צר + הרבה מקומות אוכל טובים + סגירת הכביש + האקלים הנעים יחסית בערבי הקיץ והסתיו – יצר משהו שמרגיש כמו מסיבה פתוחה כל לילה מחדש.
כיום כבר קשה למצוא שולחן בלי הזמנה מראש בימי חמישי–שבת, וגם באמצע השבוע המצב לא רחוק מזה. המחירים? לא זולים. האווירה? ברוב הלילות מצוינת. הרעש? משמעותי (מי שגר ברחוב עצמו כבר מזמן התרגל או עבר דירה).
נחלת בנימין של 2025–2026 היא כבר לא "הסוד הקטן של תל אביב". היא הפכה למעין לאס וגאס מקומית זעירה – גרסה ישראלית, קצת יותר מזוהמת, קצת יותר רועשת, הרבה יותר אותנטית ובלי הקזינו.
ביום – סתם עוד רחוב. בלילה – אחד המקומות הכי חיים בארץ כרגע. מי היה מאמין שכל מה שצריך זה לסגור כביש קטן ולהוציא כמה עשרות שולחנות החוצה?.
התרעות פיקוד העורף