"להיות חייל זה מסע ארוך ומתיש, עם עליות ומורדות, ובעמותה אנחנו מנסות לעזור לאותן נשים, לדאוג להן, לילדים ולבעלים שלהן, אם חסר להם משהו או אם הם צריכים סיוע. קח לדוגמה את אחיין שלי. הוא התגייס בשבוע שעבר, כשכל השכנים שלו צעקו לו ‘נמות ולא נתגייס'. היה עליו המון לחץ חברתי, וגם לחץ מהמשפחה, והוא התגייס בכל זאת. הוא ומשפחתו זקוקים לתמיכה ולמעטפת הזו. המשפחות של המגויסים לא בהכרח מרוצות מההחלטה להתגייס, וכאן נכנס הצורך בעמותה".
בית לכל הדאגות
ארנפלד מציינת כי בתחילה הקהילה הייתה מיועדת לאמהות לחיילים, ובהמשך התרחבה לנשות המשרתים, ואז גם הוחלט לעגן את שתי הקהילות לעמותה אחת בשם "עושות חיל". "אנחנו מקיימות פעילויות, ימי גיבוש, קבוצות תמיכה, מעגלי עיבוד, סדנאות, הרצאות, תפילות, שירים וכל מה שמסייע לנשים לעבור את התקופה הזו", היא מפרטת.
"90% מהעמותות שהצבא מציע לא מתאימות לאורח החיים החרדי, לכן אנחנו עונות על הצורך הזה. קשה מאוד למצוא אשת מקצוע שתנחה מעגל עיבוד, ושתהיה גם חרדית, גם עם תואר אקדמי, וגם יהיה לה בן משפחה משרת. אני רואה בכל אחת מחברות העמותה שגרירה של העמותה, שמעבירה מפה לאוזן את החזון שלנו".
היא מוסיפה שכרגע העמותה פועלת מכספים של תורמים פרטיים, ושאף גוף אינו עומד מאחוריה: "אנחנו מקוות להמשיך ולהתרחב. כיום משרתים בצה"ל 5,000 חרדים, ואנחנו מצפות שעוד למעלה מ־5,000 נשים יצטרפו לעמותה".
"הוא סיים שירות מלא רק לפני חודשיים, מה שאומר שאת כל השירות הסדיר שלו הוא העביר תחת אש. הוא חווה רגעים קשים מנשוא של אובדן חברים קרובים שנפלו בקרבות בעזה ובלבנון. ככל שהחודשים עברו, הבנתי שהעומס הרגשי עליי, בדאגה ובחרדה לבעל ולבן, דורש משהו שמעבר לכוחותיי הפרטיים. חיפשתי מקום שייתן לי מענה רגשי מדויק כאמא חרדית, ולא מצאתי כזה. באותו רגע החלטתי להקים את הקהילה שלנו עם חוי ארנפלד".
הקהילה נבנתה תחילה כדי לשמש בית לאמהות חרדיות שבניהן לוחמים. "לא לכל אמא יש מעטפת קהילתית תומכת", בוימל מבהירה. "המשפחה המורחבת והסביבה הקרובה לא תמיד מקבלות. בקהילת האמהות אנחנו מתמודדות יחד עם אתגרי הגיוס בלי לוותר על אורח החיים החרדי.
"זהו בית שבו אפשר להניח את כל הדאגות, מהקטנות ועד הגדולות ביותר, במקום שבו כולן מבינות אותך, ללא שיפוטיות או ביקורת, רק עם המון אהבה והכלה. מעבר לתמיכה היומיומית, חשוב לי שנצא מחוזקות. אנחנו מקיימות ערבי הפוגה כדי למלא מצברים, ולאחרונה אף הוצאנו נופש אמהות ראשון לקיבוץ לביא. שלושה ימים של סדנאות, מעגלי שיח והענקה הדדית שנתנו לכולנו כוח להמשיך הלאה".
חשוב לבוימל להדגיש שהשליחות אינה מסתיימת כשהבנים משתחררים: "אני מבינה היום שהצורך בתמיכה ממשיך גם בתהליך השיקום של החיילים שסיימו שירות מורכב וקשוח. אנחנו שם כדי ללוות גם את האמהות ביום שאחרי. אמא חרדית חווה את אותם אתגרים שכל אמא לחייל חווה, אבל אצלנו יש עוד רובד של קונפליקטים ומורכבויות שצפים. בסוף, אין כמו לב של אמא חרדית כדי להבין אמא חרדית אחרת".
חוויה של בדידות
"קודם כל, אני חרדית מבית", מציינת דבורה אייזנבך, שמנהלת בעמותה את קהילת נשות החרדים המגויסים לסדיר ולמילואים. "אני חברת המועצה הדתית בבית שמש", היא מספרת. "בשנה שעברה בעלי, שגם הוא גדל באקלים חרדי, יצא בפעם הראשונה למילואים והשאיר אותי לבד עם שתי ילדות קטנות ועם היריון מורכב עם בתי השלישית. כשהוא יצא אמרתי לו: ‘תקשיב, אין לי את התשתית האידיאולוגית כדי להחזיק את הדבר הזה".
בתקופה הזו החליטה אייזנבך להקים עם חברה קבוצת וואטסאפ לנשים חרדיות שבעליהן נמצאים בשירות מילואים או סדיר. "חיפשתי נשים מהקהילה שלי שמדברות את הערכים ואת השפה שלי", היא מסבירה.
"הקבוצה נועדה ליצור מרחב שנשים חרדיות של מילואימניקים וסדירניקים יוכלו לפרוק ולשתף בו את תחושותיהן. לא ידענו לאן זה ילך וגם לא היו לנו תוכניות. הביקוש היה גדול, והבנתי שיש פה משהו ייחודי. בסופו של דבר, אין לי חברות שהבעלים שלהן יצאו למילואים, ואין לי שכנות שהבעלים שלהן יצאו למילואים. הייתה לי חוויה של בדידות, כך שהקבוצה הזו הייתה פתרון עבורי".
בהמשך נכנסה לתמונה ארנפלד, וחיברה את קהילת האמהות לקהילת הרעיות. "אנחנו שתי קהילות תחת עמותה אחת, אותה מטרייה", מסבירה אייזנבך. "אלה נשים בשלבים שונים בחיים, עם צרכים שונים, והחיבור ביניהן נתן גב רחב יותר, בלי לאבד את האינטימיות. בשלב מסוים הקשר בין נשות הקהילה עבר ממסך הטלפון למפגש פנים אל פנים. המפגש הזה חשוב, לכן אנחנו משקיעות באירועי קהילה עם מעגלי עיבוד בהנחיית אנשי מקצוע".
אחד הרגעים שנחרתו בה התרחש במפגש הראשון, שנערך בפתח תקווה. "בסוף הערב ניגשה אליי אישה חרדית מאוד, ממש עם חזות אדוקה, ובידה פרחים שחילקנו. היא אמרה לי: ‘את הפרחים האלה אני נותנת לבעלי. אנחנו לא ראינו עין בעין את הגיוס שלו, זה היה מאוד מורכב, ואני בכלל לא רציתי להגיע לערב הזה. אבל לראות נשים חרדיות, לבושות כמוני, שמדברות את השפה שלי – זה גרם לי להרגיש שהצעד לגיטימי'".
"לאותה אישה", היא מסבירה: "זה היה שער. עד אז היא הדחיקה, התכחשה לגיוס של בעלה. פתאום משהו אצלה נפתח. כשאת פוגשת נשים עם הערכים שלך, שנמצאות בדיוק בשלב שלך, זה נותן כוח. כוח לשרוד את היומיום. כוח להבין שאת לא חריגה, לא לבד. ובזמנים מורכבים כמו מילואים, זה לפעמים ההבדל בין להחזיק ובין לקרוס".
התרעות פיקוד העורף