יותר ויותר מבקרים מגיעים מהפריפריה ומערי הלוויין: ראשון לציון, רחובות, בת ים, חולון ואחרות. עבור רבים מהם מדובר ב"טיול" קצר יחסית אל "העיר הגדולה", מקום שבו אפשר לחגוג, להתלבש יפה, לשתות ולרקוד עד השעות הקטנות - חוויה שלא תמיד זמינה בעוצמה כזו בעיר המגורים.
אלא שבצד ההצלחה של הרחוב, מתפתח בשקט בשקט זרם של התנגדות חריפה - ולעיתים גלויה ומסיתה - מצד חלק מתושבי המרכז (בעיקר תל אביבים מובהקים). ברשתות החברתיות, חוזרים על עצמם ביטויים קשים: "ערסים", "צ'חלות", "פרחים", "סוג ד'", "גן חיות נודד מראשון לציון".
דוגמאות אמיתיות מהשיח ברשת (מתוך פוסטים ותגובות בשנים האחרונות):
השיוך החוזר והמזלזל לראשון לציון בולט במיוחד - העיר הפכה למעין "קוד" סמלי ל"מי שבא מבחוץ ומפריע לנו". יש מי שכותב "אם זה נראה כמו ראשון לציון ונשמע כמו ראשון לציון - אז זה רוטשילד תל אביב בחמישי בערב", או "רוטשילד בחמישי בערב זה אזור בשליטת מערב ראשל"צ".
הביטויים האלה נושאים לעיתים קרובות גוון מעמדי-אתני ברור: שילוב של דתיים-לאומיים/חרדים ("כיפות וציצית") לצד חילונים "פריפריאליים", כולם מאוגדים תחת תוויות כמו ערסים / צ'חצ׳חים - מונח טעון שמזוהה היסטורית עם מזרחים, תושבי עיירות פיתוח והשכבות הנמוכות-בינוניות יותר.
התופעה אינה חדשה לגמרי - היא מזכירה במובנים מסוימים דיונים ישנים על "כיבוש" אזורים בתל אביב (פלורנטין, שוק הכרמל וכדומה) - אך כאן היא מתמקדת בעיקר בסופי שבוע וב"פלישה זמנית" של מבקרים. עבור המבקרים עצמם, מדובר בחוויה חיובית: "סוף סוף מקום שבו אפשר באמת לבלות כמו שצריך". עבור חלק מהתל אביבים - זו "ירידה ברמה", רעש, התנהגות "לא מתאימה" והפרעה לאווירה "האורבנית-מגניבה" שהם מרגישים שהיא שייכת להם, ורק להם.
התרעות פיקוד העורף