נהגים מתארים תרחישים חוזרים: היצמדות מסוכנת לרכב שלפניהם, עד כדי מגע פיזי; חיתוכים פתאומיים בין נתיבים; מעברים חדים ללא איתות; נסיעה במהירות גבוהה בין כלי רכב; ויציאה פתאומית מנתיבים. לא מעטים מספרים גם על מקרים שבהם נגרם נזק לרכב - שריטות, מכות קלות ואף פגיעות משמעותיות יותר - והרוכב ממשיך בדרכו ונעלם במהירות, מבלי להשאיר אפשרות ממשית לאיתורו או לתביעת פיצוי.
"תחושה של חוסר שליטה"
"אין יום שבו לא נדבק לי אופנוע לרכב, לרוב שליח", מספר נהג ותיק מהאזור. "זה קורה בצירים הכי מרכזיים - אבן גבירול, ז’בוטינסקי, המלך ג’ורג’, וכבישי גישה ראשיים - והתחושה היא שאין שום שליטה. הם עושים לי התקף לב שלוש־ארבע פעמים ביום".
התופעה אינה חדשה, אך רבים חשים כי היא החריפה עם הגידול המשמעותי במספר השליחים הפעילים בפלטפורמות המשלוחים הגדולות. הלחץ לספק הזמנות בפרקי זמן קצרים מאוד, בשילוב תנאי עבודה קשים ותמריצים המבוססים על מהירות והספק, מובילים - לטענת נהגים רבים - להתנהגות מסוכנת יותר מצד חלק מהשליחים.
השליחים: גורמים לנו לקחת סיכונים
גם רוכבי קורקינטים חשמליים - פרטיים ושיתופיים - וקטנועים פרטיים זוכים לביקורת דומה. נהגים מדווחים על רכיבה על מדרכות, התעלמות מרמזורים, חציית כבישים במקומות אסורים ותמרונים חדים בסמוך לרכבים.
מה הפתרון?
נתונים רשמיים מצביעים על כך שרוכבי דו־גלגלי - אופנועים, קטנועים, קורקינטים ואופניים חשמליים - מעורבים בחלק משמעותי מהתאונות הקשות בכבישי ישראל, ובמיוחד באזורי המטרופולין הגדולים כמו תל אביב. מבקר המדינה וגופי בטיחות בדרכים התריעו בעבר על רמת הסיכון הגבוהה בקרב קבוצה זו, הן כנפגעים והן כגורמים לתאונות.
עיריות בגוש דן מבצעות מעת לעת מבצעי אכיפה משולבים עם משטרת ישראל, הכוללים החרמת כלים, מתן דוחות בגין נהיגה פרועה, רכיבה על מדרכות ואי־ציות לרמזורים. עם זאת, תושבים רבים טוענים כי האכיפה אינה רציפה ואינה מספקת, וכי התופעה שבה ומחריפה לאחר זמן קצר.
הוויכוח הציבורי נמשך: מצד אחד נהגי רכב שמרגישים מאוימים ודורשים החמרה באכיפה, ומנגד שליחים ורוכבים הטוענים כי הבעיה נובעת גם מהיעדר תשתיות מתאימות ומתנאי עבודה בלתי אפשריים הדוחפים להתנהגות מסוכנת. בינתיים, מי שנוסע מדי יום בכבישי המרכז ממשיך להתמודד עם תחושה מוכרת של דריכות מתמדת, מבטים חוזרים במראות - ותקווה שהיום לא תגיע "הפעם הרביעית".
התרעות פיקוד העורף