האסון בפעוטון הרעיד את המדינה: "מגזרים שלמים לא ערים לחוק"

לדבריה, האחריות על מסגרות לגיל הרך עברה בשנים האחרונות טלטלה רגולטורית משמעותית. "גילאי לידה עד 3 עברו למשרד החינוך ב־22', עברנו תהליכי ארוכי טווח, ממשרד העבודה והרווחה לכלכלה ולחינוך, אנחנו יושבים בתוך מקום שאמור להיקרא בית. הרגולציה וכל האופרציה של להפוך מסגרות חינוך שהיו פיראטיות למוסדרות, זאת ריצה למרחקים ארוכים", אמרה.

פער עמוק בין החוק למציאות

אוחנה הדגישה כי למרות עלייה במספר המסגרות המורשות, מדובר עדיין בשיעור נמוך ביחס להיקף השוק בפועל. "אנחנו רואים שלאורך התקופה האחרונה, כמות המסגרות בעלי הרישיון הולכת וגדלה, אבל זה עדיין טיפה בים ביחס למה שיש לשוק להציע. יש פער גדול בין המסגרות המוסדרות לפיראטיות, מכיוון שהבירוקרטיה כרוכה בעלויות מטורפות".

בהמשך התייחסה להגדרה החוקית של מסגרות החינוך ולמשמעות הפלילית של הפעלת גן ללא היתר. "החוק הגדיר מהו מעון, מעון זאת מסגרת שיש בה 7 ילדים ומעלה. מי שמפעיל מסגרת כזאת ללא היתר או רישיון הוא עובר עבירה פלילית, שדינה קנס ומאסר. אנחנו יודעים שמסך המסגרות בשוק שיכולות לעמוד על מעל 12 אלף מסגרות, רק פחות ממחציתן מאושרות ובעלות רישיון".

לדבריה, הסיבות לפער הזה מגוונות: "כמו שאמר יו"ר ועדת חינוך, זה טמון בגובה המחירים, ברגולציה המקומית של הרשות המקומית, זה טמון באי הידיעה. אנחנו מדברים על מגזרים שלמים שלא ערים בכלל לחוק".

האחריות אינה רק של המדינה

לדבריה, "ההורים צריכים לבקש את הרישוי, את ההכשרה, את הדרישות שהחוק מחייב, לפני שכף רגלו של ילד תדרוך במקום כזה. ההורה צריך לוודא שהילד מקבל תנאים בסיסיים. אנחנו מדברים על עניין של חיים ומוות, לא הכול מתחיל ונגמר בכסף. אצלי המעון בירושלים גובה בין הנמוכים שיש, ואני מאמינה שזה שירות שצריך להיות נגיש לכל. יש אחריות ציבורית למחוקק ולמוציא לפועל. משרד החינוך צריך להפעיל מערכות שיאכפו את המסגרות שפועלות ללא רישיון והיתר".

בסיום התייחסה אוחנה גם להשפעה הציבורית הרחבה של מקרים קיצוניים בתחום. "התדמית והראייה של הציבור במסגרות הפרטיות נפגמת על כל מקרה כזה. היום המסגרות הפרטיות הכי טובות שיש, ולכן אני חושבת שמקרים כאלו, שהם נדירים, עושים נזק לכולנו. ליבי עם המשפחות. ילד הוא ילד הוא ילד, אני אומרת את זה כאמא שכולה. אני מקווה שנלמד מזה, שיבואו ימים טובים בחינוך ובכלל".