הרחוב, שמשמש מעין פרבר קרוב מאוד לנחלת בנימין, מציע חוויה דומה אבל בטון אחר לגמרי. פחות צפיפות, פחות תורים, פחות רעש. מבלים שכבר מכירים את שני המקומות מתארים את ההבדל בפשטות: "כמו נחלת בנימין של לפני כמה שנים, לפני שכולם גילו אותה". אחד מהם מוסיף: "פה אפשר לשבת בנחת, בלי להרגיש שאתה חלק ממסיבה ענקית - הכל יותר אינטימי ורגוע".
לאורך השדרה אפשר למצוא כמה מהמקומות שכבר הפכו לשמות מוכרים בקרב מי שמחפש אוכל טוב ואווירה נעימה.
היתרון הגדול של מונטיפיורי כרגע הוא דווקא מה שאין בה: אין כאן את התחושה שהכל נדחס לתוך מטר רבוע אחד, אין את הצורך להצטופף בין קבוצות גדולות של אנשים, ואין את הרושם שכל שולחן כבר שמור שבועיים מראש. השקט היחסי מאפשר לשבת בנחת, לדבר בלי לצעוק, וליהנות מהאוכל בלי להרגיש שהערב הפך למרוץ נגד הזמן. "פה מרגישים שהעיר עדיין שייכת למי שגר בה, לא רק לתיירים", סיכם מבלה ותיק.
מי שמחפש את תל אביב התוססת אבל לא בהכרח את זו הצעקנית - מונטיפיורי נותנת בדיוק את התחושה הזו: קרובה מספיק למרכז העניינים, אבל עם מרחב נשימה משלה. כרגע היא עדיין שומרת על אופי של "סוד מקומי" - אבל כמו כל סוד טוב בעיר הזו, גם הוא כנראה לא יישאר כזה לנצח.
אז אם נמאס לכם לדחוף את עצמכם בנחלת בנימין ביום חמישי או שישי בערב - תנו צ'אנס לאחות הקטנה. היא לא צועקת "תבואו אליי!", אבל מי שמגיע - בדרך כלל חוזר.
התרעות פיקוד העורף