"היום זה יותר גרוע": עדות ניצול בן 100
על התלאות שהוא ומשפחתו עברו סיפר: "היינו שמונה ילדים. בגיל 13 כבר הגרמנים לקחו אותנו לעבודת פרך, לחפור תעלות לטנקים. אם לא סיימנו את העבודה, קיבלנו מכות ולא נתנו לנו לחם. כשהלכתי לפעמים לשחק כדורגל, לפי האף ידעו שאני יהודי ותמיד תפסו אותי. קיבלתי מכות, תמיד קראו לנו ‘ז’יד’ (כינוי גנאי ליהודים). היה לנו פחד נורא. ליהודים היה אסור לצאת מהבית".
על מה שעבר עליה ועל משפחתה סיפרה: "אבא שלי לא היה בבית, סבא לא הרגיש טוב ושכב במיטה. הגרמנים באו לבית, התחילו להכות אותו מכות רצח, ואותנו העמידו על הקיר. כשאבא חזר ושמע מה קרה, הוא אמר שאנחנו לא נשארים בעיר ועברנו לכפר. עם הזמן הגרמנים התחילו להגיע גם לכפרים. אבא שאל אחד מהכפריים אם הוא מרשה לנו לחפור אצלו, והוא אמר: ‘האדמה לא שלי ולא שלך, היא של אלוהים. תעשה מה שאתה רוצה, רק תשמור שהשכנים לא יראו’. אבא התחיל לחפור בור, ובבור הזה היינו כמעט שנתיים".
על רגע ההגעה לישראל סיפרה בהתרגשות: "כשעזבנו את פולין, עזבנו הכול. כשהגענו לכאן נשקנו לאדמה ובאנו לגור בבית שמש, בלי חשמל. האור היה עששית עם נר, לא היה גז - והכול היה טוב. אף אחד לא התלונן. אמרתי לנכד שלי: אתה שומע מה קורה באירופה? מה שיש לך - תביא, ותתחיל לבנות מחדש, שיהיה עתיד לילדים שלך".
"אם אתם פוחדים – תשלחו את הילדים"
ג’זפינה ירושביץ (85) פנתה אף היא לבני משפחתה בארצות הברית באמצעות פייסבוק והפצירה בהם: "אם אתם פוחדים לבוא, אז לפחות תשלחו את הילדים שלכם".
היא סיפרה בהתרגשות על תקומתה, המסמלת בעיניה את תקומת ישראל: "כל מה שהיה קשור לישראל היה בשבילנו נס. סבא שלי אמר שכולנו צריכים לבוא לשם, ואני עשיתי מה שסבא שלי רצה. סבא אברהם וסבתא שרה הצליחו לברוח, אבל הסבים מצד אבא נספו בשואה. אז יהודים היו בלי נשק, בלי אדמה ובלי צבא - לא היה מי שיגן עליהם. היום, כשיש לנו צבא כל כך חזק, אנחנו לא יכולים להמשיך את הסכסוכים בינינו. מה שקרה ב־7 באוקטובר זו לא רק טרגדיה גדולה, אלא גם בושה גדולה. היום יהודים בעולם מפחדים על רכושם. למשפחה שלי באמריקה כתבתי בפייסבוק: ‘אם אתם פוחדים לבוא, אז לפחות תשלחו את הילדים שלכם’".
התרעות פיקוד העורף