“שלום לך רני, אחינו היקר, הגיע הרגע שחיכינו לו וכל כך פחדנו ממנו", הספיד ברודסקי, שוטר בתחנת המשטרה באר שבע. “אנחנו עומדים פה, אני, נדב, בר, אלקה ומנו. לפני שאגיד לך תודה, אני רוצה לשתף אותך שכולנו עשינו הכל ונלחמנו בכל חזית כדי להחזיר אותך הביתה, ועכשיו אתה פה. זה הזמן להגיד לך תודה".
"תודה על החבר שהיית בשבילנו, על השותף לדרך, על הרגעים היפים שצברנו יחד, על ההתבגרות יחד ועל הרגעים שכבר לא יהיו. תודה שגרמת לזה שלכולנו יהיו עוד אחים, דודים והורים מדהימים. הרי בסוף הפכת לגיבור שאתה, בזכות המעטפת הזו שנקראת משפחת גואילי. תמיד אמרנו שאנחנו, החברים, כמו משפחה קטנה, ואתה הפכת אותנו למשפחה ענקית וגאה. אנחנו גאים ללכת בכל מקום בארץ ולספר על האדם שאתה, על האדם שהיית, ולדאוג שכולם ימשיכו בדרכך".
"לקבוצה שלנו היו קוראים ‘מסכן מטומטם’ כי תמיד קרו לנו דברים הזויים. בפעם האחרונה ששלחת לי הודעה זה היה כשנפצעת ואמרתי לך שאתה מטומטם. אני יודע היום שאתה הכי גאון שיש, ועכשיו כל העם יודע. אם היית יכול, היית עושה שוב הכל אותו דבר, רק קצת יותר מהר".
"רנצ’י, אחי אהובי, תודה שלימדת אותנו את ערך החברות ברמות שאי אפשר לתאר. אני מאחל לכל אדם חבר כמוך. תמיד דאגת לאחר. בשיחה האחרונה שלנו התחננתי שתלך לקבל טיפול, אבל התעקשת להגן על קיבוץ שלם, קיבוץ עלומים. לא סתם קוראים לך ‘מגן עלומים’. אני בטוח שעוד נבוא כולנו לדבר איתך, לפרוק".
"לכולנו יש עוד מה להגיד, ויש שאלות שלעולם לא נקבל עליהן תשובות. עד אחרי הנצח, אהוב שלנו. עוד ניפגש בסוף. בינתיים, שמור על המשפחה שלך ועל המשפחה שלנו. נוח על משכבך בשלום, אחי, זה הזמן שלך לנוח. אוהבים ומתגעגעים לעד".
רק ממבט עיניים
טום ברודסקי בן ה־27 מבוגר מגואילי בשנה. הוא אומר שהייתה להם “ילדוּת של פעם": "ביישוב מיתר, יישוב קטן יחסית, זו ילדוּת שבה כולם מכירים את כולם וכולם חברים של כולם", הוא מסביר. “ככה גם המשפחה של רני התחברה למשפחה שלי והפכנו למשפחה אחת. ככה גדלנו וצמחנו. רני היה חבר קרוב שלי. כל הזמן בילינו יחד, למדנו, שיחקנו והכרנו לעומק אחד את השני".
“היינו חבורה של שישה חברים, שהייתה משפחה לכל דבר. קראנו לקבוצת הוואטסאפ שלנו ‘מסכן מטומטם’ כי הייתה לנו נטייה להיתקל בדברים, ליפול, ולצחוק על עצמנו. כולנו היינו מגושמים, ורני במיוחד. רני ואני עשינו הכל יחד. גם התגייסנו למשטרה יחד ואפילו ישנו באותו חדר בקורס שיטור. זו חברות שבה אני והוא ידענו לקרוא זה את זה בלי מילים, רק ממבט עיניים ידענו על מה השני חושב ומה הוא מרגיש".
ב־6 באוקטובר 2023 חגגו ברודסקי וגואילי במסיבת סוכות במועדון “פורום" בבאר שבע. “הכתף של רני הייתה שבורה עקב תאונת אופנוע שהוא עבר שבועיים לפני כן. באמצע המסיבה הוא ניגש אליי, אמר שכואב לו מאוד ושהוא חותך הביתה. נפרדנו בחיבוק", ברודסקי משחזר. “בבוקר 7 באוקטובר התעוררתי לקול האזעקות וצלצלתי לרני. בראש שלי ידעתי שהוא יושב בבית וצופה בחדשות, כי בכל זאת, הוא עם כתף שבורה ולא יכול עכשיו לצאת לשטח. הוא היה אמור לעבור ניתוח ב־9 באוקטובר.
“הוא עונה לי לטלפון, ואני שומע ברקע פיצוצים עזים וצרורות ירי, ורני אומר לי: ‘אחי, אני בהיתקלות של ירי, אני אדבר איתך’, בטון כזה של כאילו מדובר בשגרה. עברנו להתכתב, ורני כתב לי: ‘נפצעתי אחי, אבל אל תספר לאף אחד, שלא ידעו’, והוא צילם לי את הפציעה ברגל. לא האמנתי לו, אז הוא שלח לי סלפי עם דם על הפנים, שבדיעבד היה הסלפי האחרון.
“הוא רצה להרגיע אותי כי הוא ידע שכל החברים שלו היו עוזבים הכל ויוצאים להציל אותו, אבל הוא דאג לנו ולא רצה שניפגע. רני היה אכפתי ורגיש מאוד. המשכנו להתכתב עוד מילה פה, מילה שם, עד שהוא נעלם. הדבר היחיד שעצר אותו זה שנגמרה לו התחמושת. אחרי שקרה מה שקרה, נסעתי לנקודה שבה הוא נלחם, וראיתי שמסביב לעץ שלידו הוא נפל יש מיליון מקומות להתחבא".
"כל פעם אני שואל, ‘למה לא התחבאת?’, ואני מבין שהוא לא היה מהמוותרים. להסתתר לא היה אופציה מבחינתו. כשקיבלתי את הבשורה על מה שקרה לו, משהו בי נשבר. זה פצע פתוח שילווה אותי לכל החיים. עד היום אני שואל מה יכולתי לעשות אחרת".
ברודסקי מספר כי מאז שהגיעה ב־30 בינואר 2024 ההודעה שגואילי אינו בין החיים, החלו כל החברים, שעטפו מהרגע הראשון את המשפחה, להשתתף במאבק להחזרתו. כדי להנציח אותו הם קעקעו קעקוע משותף, ובו צלליות של חמשת חברי הילדות שנותרו מוטבעות ברקע תמונתו של איירון מן. “איש הברזל", הם קראו לרני גואילי.
“אני לא יודע להסביר מה אני מרגיש עכשיו", אומר ברודסקי. “יש בי בעיקר תחושות מעורבות. תקופה ארוכה התפללתי וקיוויתי שזה ייגמר אחרת, ועד הרגע האחרון הייתה לי ולסובבים אותי תקווה של 0.0001% שהוא עוד יפתיע ויחזור. לפחות יש עכשיו, ברוך השם, קבר לבכות עליו ולדבר איתו שם. העובדה שהייתי בין האחרונים ששוחחו איתו תלווה אותי כל שארית חיי. רני יצא ראשון וחזר אחרון. זה כל כך אופייני לו. אני רק מבקש מכולם להזכיר אותו ואת שאר הגיבורים. למרות שהוא היה פצוע ויכול היה לשבת בבית, הוא בחר לקום, לצאת ולהגן על אנשים שהוא לא הכיר".
התרעות פיקוד העורף