משנת 2006 הפסטיבל התקרא "דרום אדום", בשל צבע פרח הכלנית הפורח באזור. לאחר שבוטל ב־2024 והתקיים בשנת 2025 באופן חלקי, במתכונת חלופית ותחת השם החדש “דרום בלב”, השנה חוזר הפסטיבל במתכונתו המלאה ומציין 20 שנה. הפסטיבל, שמקיימות עמותת התיירות שקמה בשור וקרן קיימת לישראל במרחבים הירוקים בין נחל שקמה לנחל הבשור שבצפון הנגב, יכלול בין היתר את צעדת הכלניות של קק”ל, מרוץ הכלניות ה־12, פעילויות לכל המשפחה בעשרות אתרי התיירות המקומיים וביערות והקניונים של קק”ל. כמו כן, השנה יתקיימו סיורים מודרכים מטעם מנהלת תקומה תחת השם “מסע בעקבות הלב”, שייקחו את המשתתפים למסע היכרות עם אנשי המקום, היזמים והחקלאים.
לאורך הפסטיבל יתקיימו גם מגוון שווקים וירידים שיציעו את מיטב התוצרת המקומית, אוכל מוכן, ירקות ופירות, גבינות, בירות ויין, יצירות אומנות ועוד. המגיעים לפסטיבל בימי א’־ה’, ייהנו מ־50% הנחה בעשרות עסקי תיירות בחסות בנק הפועלים. פרטים מלאים על פעילויות הפסטיבל באתר תיירות שקמה בשור (habsor.co.il).
עמית ז”ל הוא בנם הבכור של עדי ונעם גבאי, אח לעופרי (בת 17) ועומר (בן 8). “עמית נרצח רגע לפני גיל 18”, מספרת האם. “הוא היה בדיוק בשנת שירות בחוות אדמה בסמוך לקיבוץ עין השופט, הספיק להיות שם רק חודשיים. עמית היה ילד מאוד חברותי, מלא מעגלי חברים, חביב ונעים לכולם - מהילד הכי קטן שעובר ברחוב ועד בן האדם הכי מבוגר בקיבוץ. הוא מאוד אהב טבע, תמיד יחף, ‘פק”ל קפה’ באופן קבוע עם חברים בחוץ. הוא אהב מאוד מוזיקה, החל לתקלט בשנים האחרונות. היה ילד שמח, חוש הצדק אצלו היה דבר ראשון. אני יכולה לדבר עליו שעות”.
ב־7 באוקטובר משפחת גבאי הייתה בקיבוץ. עמית היה בחדרו בשכונת הצעירים. “בעלי ואני היינו בבית עם עופרי ועומר”, משחזרת גבאי. “נעם חבר בכיתת הכוננות. הוא יצא ישר מהבית, לחם בקיבוץ עם כיתת הכוננות. אני נשארתי עם הילדים בממ”ד. הלחימה הכי קשה בקיבוץ הייתה בשכונת הצעירים. בשעה 6:30, כשנכנסנו לממ”דים, עוד היינו בקשר עם עמית. בדקנו שהתעורר, ששמע שיש צבע אדום, תקשרנו כמה פעמים. אמרתי לעמית שברגע שאבא, שכרגע נלחם עם כיתת הכוננות, ייצור קשר - אבקש ממנו להביא אותו אלינו. בשעה 8:10 הייתה הפעם האחרונה שתקשרנו.
בשעה 8:17 הוא נראה לאחרונה בווטסאפ ומאז לא היה זמין יותר. ב־8:30 כבר התחלתי לפחד אבל לא חשבתי לרגע על הגרוע מכל. ניסינו להבין בקיבוץ מי מנותק קשר, הייתה רשימה שלמה של ילדים בקבוצת הצעירים, שאלו מי ראה, מי שמע. לאט־לאט מי שהצליחו לאתר ירד מהרשימה. לצערי, בסוף היום נשארנו עם שלושה שמות משכונת הצעירים: אחד חטוף ושניים שנרצחו, ובהם עמית. מלבדם היו עוד נרצחים בקיבוץ. את ההודעה הרשמית על הירצחו של עמית קיבלנו רק ביום ראשון בבוקר".
עמית ז”ל נקבר בקיבוץ רעים. "היינו בהלוויה רק המשפחה הגרעינית. החיילים השלימו מניין, כי אסור היה להגיע לאזור", מספרת גבאי. "את השבעה עשינו בבית הוריי ביישוב ליד מודיעין. אחר כך הצטרפנו לקהילת רעים שהייתה במלון באילת. בדצמבר 2023 עברה הקהילה לתל אביב, ובעת הפינוי חברי הקיבוץ גרו בעיר בשני בניינים. אנחנו, יחד עם מספר מאוד קטן של משפחות, חזרנו לקיבוץ באוגוסט 2024. הרגשנו שאנחנו חייבים לחזור הביתה. שאר הקהילה חזרה שנה לאחר מכן".
כאב וגעגוע, מתארת גבאי, נמצאים עימה כל הזמן. “אין שלב שבו אני לא כואבת או מתגעגעת. זה כמו רכבת הרים. יש חלקים ביום שזה תופס אותי יותר חזק, למשל כשאני פתאום שומעת שיר מסוים ברכב או איזשהו סיפור של נער בעבודה וישר חושבת על עמית, איך הוא היה מדבר. ויש חלקים ביום שאני מצליחה להתרכז ולעבוד. הכאב איתך ואת צריכה ללמוד לחיות איתו. ולא שהוא ינהל אותך, אלא את תנהלי אותו. כן לאפשר לו לצאת, כן להיות עצובים, אבל לתת לדבר הזה זמנים נכונים לצאת החוצה.
"גם אם אני מתעוררת עצובה מאוד בבוקר, לא יהיה נכון לא לקום מהמיטה. אבל זה בסדר לחזור הביתה ולהיות עצובה. אני לא מסתירה את התחושות האלה מהילדים שלי, אבל יש זמנים ביום שאני צריכה להגיד ‘עכשיו זה לא מתאים’".
לשם שניתן למקום יש משמעות. "כתבנו בכוונה את השם Ameet עם שתי אותיות e, כדי שזה יהיה כמו המילה meet - במובן של להיפגש", מסבירה גבאי. "פגישה בקפה זה באמת מה שהיה חשוב לנו. אנחנו רוצים שזה יהיה מקום ברוחו של עמית, שאנשים יבואו, יוכלו לשבת, ליהנות, לצחוק".
בעגלת הקפה להנצחתו של עמית יש כמובן קפה וגם כריכים, סלטים, פיצות, מאפים וקינוחים מתוקים. המקום פתוח בסופי שבוע: בימי חמישי בין השעות 18:00־22:00, ובשישי־שבת בין השעות 8:30־14:30. אלה גם המועדים שבהם המקום יהיה פתוח במהלך פסטיבל דרום בלב. גבאי וטולדנו מתפעלים יחד את המקום בסיוע בני משפחתם ובני נוער מהקיבוץ שבאים לעבוד. המאפים והקינוחים המתוקים מגיעים מספקים שונים, ואילו את הכריכים, הסלטים והרטבים גבאי מכינה במקום.
"אנשים מהקיבוץ מאוד מפרגנים", היא מעידה. "מגיעים גם מבקרים מכל המועצה ויש גם המון אנשים שמגיעים לטייל באשכול. אני מרגישה שאנשים חזרו לטייל באזור ומקווה שזה יעשה טוב לעסקים בסביבה שעברו תקופה קשה". עכשיו, מספרת גבאי, בדיוק מכינים במקום פינה לזכרו של עמית עם תמונה שלו, שעליה כתוב משפט שמאוד מאפיין אותו, "משפט שעמית היה אומר מלא פעמים בהקשרים שונים: ‘מי שרוצה משהו, תמיד ימצא חבר טוב לעשות את זה איתו’. אז אנחנו רושמים: ‘מי שרוצה לשתות קפה, תמיד ימצא חבר טוב לשתות איתו’".
המסר של Ameet cafe, מדגישה גבאי, הוא מסר של המשכיות, “של צמיחה, גם של המקום עצמו - של קיבוץ רעים ומועצה אזורית אשכול - וגם של החיים. שעם כל העצב והקושי האישי והמשפחתי, אנחנו בוחרים כל יום מחדש לקום, להמשיך לחיות - ולחיות טוב".
התרעות פיקוד העורף