שירן אוחיון מדברת בשקט אך בנחישות. אין בה דרמה מיותרת או סיסמאות, אלא רצף ברור של טענות, דרישות והזהרות. מבחינתה, המשבר של קריית שמונה אינו עוד משבר מקומי, אלא אירוע לאומי עמוק ומורכב, כזה שמדינת ישראל טרם הפנימה את ממדיו.
"אנחנו יודעים שאנחנו ממודרים", היא אומרת. "לא הופתענו שיש בעיות בהתנהלות הרשות, אבל לא חשבנו שזה יגיע למצב כזה שמדירים אותנו מכל מה שעשינו, מכל מה שאנחנו עובדים עליו בהתנדבות, מהזמן הפרטי שלנו".
אוחיון מדגישה כי הדרישות שמוצגות כיום על ידי הרשות המקומית והמדינה אינן חדשות. "כל הנקודות, כל הזעקות שאנחנו צעקנו חודשים, פתאום מפרטים אותן עכשיו. זה רק מדגיש חוסר עבודה, חוסר ביצוע, והרבה דיבורים בלי תוכן בשנתיים האחרונות".
עם זאת, היא מקפידה להבהיר: המחאה אינה פוליטית. "אנחנו לא מחפשים כותרות ולא סיבובים. לא מעניין אותנו מי יעמוד ליד איזה שר או מי יגזור סרט. מעניין אותנו רק דבר אחד, שיהיה טוב לעיר".
לדבריה, האחריות אינה אישית אלא מערכתית. "אם אין תוכניות, אם אין איגום של משאבים, אם אין יכולת ליישם בשטח - צריך להביא לפה אנשי מקצוע מהמדינה. כאלה שיודעים להקים פרויקטים לאומיים אמיתיים, לא רק לדבר עליהם".
אוחיון מתייחסת גם לטענה שלפיה המחאה התעוררה רק בעקבות הפינוי, ומדגישה כי הפינוי לא יצר את הבעיה אלא חשף אותה במלואה. "לא גילינו את העולם", היא אומרת. "גילינו את הדיסוננס, את הפער בין קריית שמונה לשאר הארץ. זה היה שם קודם, הפינוי רק חשף את זה".
לדבריה, אחד הטריגרים המרכזיים למחאה היה האופן שבו הוצגה קריית שמונה בפני הממשלה. "הציגו מצג שווא. דיברו על כלכלה מתפקדת, על עתודות בנייה, על שני סופרים חדשים. אנשים שמכבדים את עצמם לא מוכנים שיציירו מעליהם מציאות שלא קיימת. אנחנו לא אזרחים סוג ב’".
לשאלה מה הייתה אומרת לראש הממשלה ולשרים אם הייתה נכנסת לישיבה, אוחיון משיבה כי הייתה מציבה בפניהם תמונה רחבה ולא סיסמאית. "אם היו מתייחסים לקריית שמונה כאל פרויקט לאומי, כעיר היחידה במדינה שפונתה, וכאזור מוכה אסון, אפשר היה לפתור את הבעיה", היא אומרת.
"זו עיר שמוזנחת כבר עשרות שנים, לא משנה איזו ממשלה הייתה. עכשיו יש הזדמנות חד פעמית באמת ליישב את הגליל, ליישב את הצפון, ולהפוך את קריית שמונה לבירה אמיתית של הצפון, לא בסיסמאות פוליטיות אלא הלכה למעשה".
באשר לממשלה, היא אומרת כי למרות ביקורי שרים והצהרות על הקשבה, בפועל טרם התקבלה בשורה. "יש הקשבה, כן. מגיעים שרים, חלק אנחנו פוגשים וחלק ממודרים מהם. אבל החלטות אין. תוכניות מגובשות אין. אנחנו עדיין מחכים". הדרישות, לדבריה, ברורות: פטור מלא ממסים לתושבים ולעסקים, יצירת מקומות עבודה ראויים, לא עוד עבודות בלי עתיד ופתרון תחבורתי מיידי - עד להגעת הרכבת.
ביום ראשון הקרוב, לדבריה, נציגי המחאה יגיעו לפגישות עם ראש הממשלה והשרים גם אם לא הוזמנו. "עם הזמנה או בלי הזמנה, אנחנו נגיע". אם גם הפעם לא תתקבלנה החלטות ממשיות, היא מבהירה, המחאה תחריף. "היא תעבור לירושלים ולצמתים מרכזיים ותהפוך לבעיה לאומית. כולם ירגישו את זה".
החשש הגדול ביותר שלה נוגע לקיץ הקרוב. "ביולי, כשמשפחות יסיימו את שנת הלימודים, עוד משפחות יעזבו. יש לנו חלון זמן קצר לעצור את זה". אוחיון, בת 39 ואם לתאומים בני עשר וחצי, מסכמת בפשטות: "יכולתי להישאר במקום הנוח שלי. אבל כשמשהו לא בסדר אי אפשר לשתוק. אנחנו קהילה קטנה. הצלחה של קריית שמונה היא הצלחה של כולנו".
מעיריית קרית שמונה טרם התקבלה תגובה.
התרעות פיקוד העורף