"ידענו ששלו כותב יומנים, אבל אף פעם לא חיטטנו בהם ולא ידענו מה הוא כותב בהם", מספרת אלה זלצמן, "כשהוא נכנס לעזה הוא לא הספיק לקחת יומן, כי הוא גויס בצו 8, אבל חבריו השיגו לו מחברת שהוא הפך ליומן. כשמצאנו את היומנים גילינו בהם משפטי השראה מיוחדים. הוא ממש עבד בלכתוב יומנים, והיה כותב בכל יום".
"אחד הדברים העיקריים שהוא כתב עליהם הוא הכרת תודה. בכל בוקר הוא היה קם, עומד מול המראה ואומר תודה על מה שיש לו. החלטנו שאנחנו צריכים לעשות עם זה משהו. הוא השאיר לנו דרך, מורשת. לכן גם הקמנו את העמותה ובאוקטובר האחרון הוצאנו את היומנים כספר. היינו בהלם מכך שילד בן 20 וקצת מגיע לתובנות של בן 80", מספרת אלה.
"ידענו איפה הוא קיבל את ההשראה למשפטים וליומנים", מוסיף מיכאל זלצמן, אביו של שלו. "הוא היה תולעת ספרים, קרא מאות ספרים. בכל חודש היה קונה שלושה ספרים, בעיקר בנושאי התפתחות אישית ושוק ההון. ביומנים הייתה גם הצבת יעדים ומטרות. לשנת 2023 היו לו ארבעה יעדים, הרגלים חדשים שהוא רוצה לרכוש והרגלים ישנים שהוא רוצה להיפטר מהם. הוא כתב על רכישת ביטחון עצמי, עמידה מול קהל ופריצת גבולות. המשפט הקבוע שלו ביומן היה 'איך להיות הגרסה הכי טובה של עצמי'".
הוריו של שלו החליטו לפתוח סדרת ריטריטים שכוללת רעיונות שמופיעים בכתביו. הם ניתנים בחינם ומיועדים ללוחמים צעירים, בסדיר ובמילואים, שהשתחררו עתה משירות. "הריטריט מתמקד בניהול אנרגיה ובקבלת החלטות: מה חשוב יותר, מה פחות חשוב ואיך חיים מתוך סדר פנימי", מסביר מיכאל זלצמן.
הריטריט הראשון בסדרה התקיים השבוע. "זה היה ריטריט אינטימי, שכלל 25 לוחמים משוחררים, צוותים שעד עכשיו לחמו בעזה", מספרת אלה. "זה לא ריטריט עיבוד, אלא מפגש של חוויה ותובנות. המשתתפים מגיעים עם משימות ומנהלים יומן, כמו ששלו ניהל. הבאנו לשם גם אמבטיות קרח, והצעירים היו פשוט בהיי מטורף. זה ריטריט בן יומיים ואחריו יש מפגש מסכם בבית שלנו. אנחנו איתם ומלווים אותם גם אחרי הריטריט".
"ראינו על שלו ועל חבריו שהחבר'ה שמשתחררים מעזה מאוד מבולבלים", אומר מיכאל. "יש להם חופש, אבל הם צריכים להתחיל לחזור לחיים הרגילים שלהם ורובם מתקשים לעשות את זה. המטרה שלנו, לפי ההוראות של שלו ביומן, היא לתת להם גשר בין חיי הצבא לחיי האזרחות, לתת להם כלים שיעזרו להם לנהל את החיים".
"הוא היה שחקן כדור-מים מצטיין בהפועל קריית טבעון וזכה עם הקבוצה באליפויות ישראל", מוסיף מיכאל. "הילד הזה היה קם בכל יום בשעה 5 בבוקר, מתאמן והולך בשעה 8 לבית ספר. השאיפה שלו הייתה להיות הכי טוב בכל". בנובמבר 2019 שלו התגייס ושירת כלוחם בפלוגת עורב בסיירת צנחנים. "הוא גדל על החינוך הזה, של שירות קרבי. אני הייתי גולנצ'יק", אומר מיכאל. "הוא היה בכושר מטורף, והיה חזק מאוד".
"לפני ששלו נפל, הוא ואחיו ניר סיכמו שניר יהיה עוד יותר קרבי ממנו, אבל אחרי ששלו נפל לא הסכמתי שיהיה לי עוד בן לוחם", אומרת אלה. "וחשוב לציין שגם ניר עושה שירות צבאי משמעותי".
"באותו בוקר ישבנו סביב שולחן האוכל, ושלו פשוט קם באמצע, ארז תיק ויצא להילחם", נזכרת אלה. "הוא ידע בדיוק למה הוא נכנס ומול העיניים שלו היו החטופים שהוא רצה להחזיר. במכתבים שהוא שלח לנו מעזה הוא אמר שהכל ייגמר בקרוב ושהוא יצא ויחזור לחיים. הוא גם כתב שהוא רוצה להיות מצטיין דיקן, למרות שידע שזה מורכב בגלל קשיי הקשב והריכוז שלו והחוויות מהמלחמה. אבל הוא היה משיג את זה כי הוא כל כך רצה".
התרעות פיקוד העורף