התוכנית שגיבש משל מבוססת על ארבע שכבות תכנוניות מרכזיות: המורשת הקיבוצית, תכנון המגורים העתידי, זיכרון והנצחה ומרחבים קהילתיים - כולן שזורות זו בזו ליצירת מרחב המאפשר חיים, זיכרון ועתיד משותף.
בלב העבודה עומדת שאלת מפתח: כיצד ניתן לשקם מרחב שעבר טראומה עמוקה כך שיאפשר ריפוי, צמיחה והתחדשות קהילתית, מבלי למחוק את הזיכרון.
משל מצביע על שתי גישות עיקריות להתמודדות עם טראומה מרחבית: האחת - מחיקה, פיזית או תודעתית, באמצעות התעלמות או יצירת נרטיב חדש; והשנייה - הכלת הטראומה בתוך התכנון המחודש, כחלק מתהליך של עיבוד, פיוס וריפוי. לדבריו, "כאשר מתעלמים מהטראומה או מחליפים אותה בנרטיב חיובי בלבד, נוצר היעדר פיוס מרחבי, המוביל לסביבה פוסט-טראומטית".
התרעות פיקוד העורף