אלקנה שיתף: "אני טוטאלית בן אדם אחר. לפני 7 באוקטובר הייתי בן אדם שאוהב לבלות ולצאת למסיבות. הייתי מהמארגנים של פסטיבל הנובה. כשהתחילו טילים, קצין המשטרה רץ אלי ואמר לי שחייבים לפזר את האירוע. הוא אמר לי שאנחנו לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, ושצריך להעיף את כולם מפה. סגרנו את המוזיקה והודעתי לכולם לעוף מהשטח. אלה רגעים שלא אשכח כל החיים שלי".
כעת, כשהוא בבית, הוא מצוי בתהליך שיקום ממושך. "אני מאמין שעוד אצא לבלות וארקיד אנשים בחזרה, אבל כרגע אני לא מסוגל. מה שעוזר לריפוי שלי הוא הספר שלי: '738 ימים בשבי חמאס' שאני מנסה לדחוף. חשוב לי שהספר יהיה בכל בית. זו המשימה שלי".
פרט לספרו, עתיד בוחבוט לצאת למסע של הרצאות. "החל מהחודש הבא אצא להרצאות. בניתי הרצאה עם השקעה ועם המחשות. בעוד חודשיים נצא גם לסיבוב בחו"ל", אמר. "הריפוי שלי הוא גם ההסברה שלי, להנציח את החברים שלי זכרונם לברכה".
"אני מאושר עד הגג - זכיתי בחיים שלי במתנה"
על חיי המשפחה החדשים-ישנים שלו אמר: "אני מאושר עד הגג, זכיתי בחיים שלי במתנה. אני בכל שבוע בשיבא, מטופל גם עם הילד, אנחנו עושים הרבה דברים ביחד, וביום שישי אתחיל לרכוב איתו על סוסים".
בוחבוט מגדיר את עצמו כעת 'אבא במשרה מלאה': "הילד שלי אתמול ביום המשפחה צייר ציור, וסוף סוף אפשר לראות בציור שלו צבעים: צהוב, כחול ואדום, והוא צייר את כל המשפחה ביחד", סיפר בגאווה לא מוסתרת. "הוא אמר לגננת שלו שעכשיו כל המשפחה ביחד סוף סוף. היא התחילה לבכות שם, וזה היה מאוד מרגש".
הוא הוסיף : "אני עובר הדרכה על ידי הפסיכיאטר שלי וכל הצוות הרפואי איך להתנהל עם רבקה ועם ראם. אתה בונה מחדש את הקשר עם הילד, ואת הזוגיות – הכול מחדש".
הוא מתכונן לאירוע המרגש הבא: "שנתיים לא ראיתי למה הבן שלי מתחפש, וזה אכל לי את הלב במנהרות. חשבתי שאולי הוא התחפש לשוטר, אולי לחייל, אולי לאינדיאני. עכשיו האושר העילאי שלי הוא ללכת לאכול איתו גלידה. הכול מחדש, לחוות ילד מחדש".
לצד זה הוא מתמודד עם צער גדול. "יש המון כאב ואובדן גדול שאני נושא, המון חברים והמון אנשים. מעבר לסבל שאני עברתי, יש לי את הרגעים הקשים שבהם אני מוצא את עצמי לבד, ואז המחשבות מתחילות לשוט, ושם הפחד שלי". את שנתו בלילה הגדיר בהומור עצמי: "אני ישן יום כן, יום לא, יום למה לא?".
התרעות פיקוד העורף