מאמץ משולב
"נושא הביטחון האישי מקשה על אורח החיים הרגיל שלנו", מודה אל-זיאדנה. "אם אני רוצה לערוך בשעות אחר הצהריים או הערב אירוע במתנ"ס, אני צריך לעבוד על נושא האבטחה. ועדיין, יש הורים שלא רוצים לשלוח את הילדים לפעילות בערב ויש אנשים מחוץ ליישוב שלא רוצים להגיע לעיר כי שומעים שיש יריות. זה קורה בכל החברה הערבית. יש כאן כדור שלג שמתגלגל, ופוגע בכולנו, בכל האוכלוסייה, באנשים הנורמטיביים, ולכן אנחנו אומרים חלאס".
"אנחנו עובדים מתוך תפיסת 'קולקטיב אימפקט' המציע אסטרטגיית פעולה רב-מגזרית לפתרון בעיות חברתיות מורכבות", אומרת בן שלום ריצ'רדסון, מייסדת המיזם. "כלומר, כל אחד מביא את החלק שלו מתוך תפיסה קהילתית שאומרת שאנחנו רוצים לקחת אחריות על הנושא הזה".
"בנוסף, אנחנו מפתחים עכשיו תוכנית עבודה עם האבות. גילינו שאחד הדברים שחסרים בחברה זה מודל אבהי, שבו אבות מדברים עם הילדים שלהם על מה זה להיות גבר ואיך להתנהג. נושא אחר שרלוונטי לחברה הבדואית הוא האלימות על בסיס שבטי. אם אדם משבט אחד היה אלים כלפי אדם משבט אחר, השבט הנפגע יחזיר. זה קורה אפילו כשמדובר בדברים קטנים. למשל, אם מישהו ממשפחה אחת כותב בטיקטוק משהו על מישהו ממשפחה אחרת, המשפחה השנייה תטען שפגעו בכבוד שלה וככה מתחילה האלימות. אנחנו עושים עם הצעירים תהליכים שקשורים בחיבור בין-שבטי מתוך שאיפה לייצר שפה אחרת, שמסתכלת על מצבים לא בהקשר השבטי והמשפחתי".
אל-זיאדנה: "כשנשקיע בצעירים, נוציא אותם מהמקומות הבעייתיים. אנחנו רוצים להיעזר בנוער, באנשים הטובים, לראות מה אפשר לעשות איתם ועבורם".
למרות חוסר האמון במשטרה, התושבים תומכים תמיכה רחבה בצעדי אכיפה, אך כאלו שמלווים בחיבור לקהילה. רבים מהתושבים סבורים שעל המשטרה להגביר את תדירות האכיפה והחיפושים אחר עבריינים, הם מבקשים להגביר סיורים בשעות הערב ומדגישים את הצורך בחיזוק הקשר בין המשטרה לקהילה. בנוסף, הרוב המוחץ של המשיבים בסקר אמרו כי הם תומכים בהוספת אמצעי ניטור במרחב הציבורי, כמו מצלמות אבטחה.
אל-זיאדנה: "השוטרים מגיעים כשיש מבצע או אירוע גדול, אבל זה לא מספיק. אני רוצה שההיערכות של המשטרה בעיר תהיה יותר גבוהה, זה יעזור לכולם. כשיש נוכחות גדולה של משטרה ברחובות, אנחנו מרגישים יותר בטוחים".
בן שלום ריצ'רדסון: "במסגרת המיזם יש לנו קבוצה של בני נוער שרוצים לעשות סיורים בשכונות, לוודא שאין קטטות".
המחקר של מיזם "חלאס" מצביע גם על נכונות אזרחית לפעול: רוב התושבים תומכים בהקמת סיירת קהילתית, וכמחציתם אף הביעו רצון להצטרף אליה. בקרב נשים נרשמה תמיכה גבוהה במיוחד במעגלי שיח קהילתיים: יותר ממחצית הנשים תומכות בהקמתם ואף הביעו רצון להשתתף בהם.
"הפתרונות לא יגיעו רק מלמעלה, אלא גם מצמיחה מלמטה, דרך שותפות וחיבור בין קהילות", אומרת בן שלום ריצ'רדסון.
"יש הרבה דברים טובים שקורים ברהט, אבל אף אחד לא שומע עליהם", אומר אל-זיאדנה. "מה שנמצא בכותרות אלו הדברים השליליים. גם ככה יש כאן אוכלוסייה ענייה שסובלת ממצב כלכלי קשה, ולזה מתווספת גם תדמית קשה ובעייתית. יש בעיר פוטנציאל אדיר, ואם נדע להשתמש בו בצורה נכונה, נהיה חברה מאוד חזקה".
חיבורים בין אנשים
מה שיכול למשל להשפיע לטובה על תדמית העיר הוא אירועי "לילות רמדאן", מסע תיירותי חווייתי של טעמים וסיפורים שנועד לחבר בין אנשים. הפסטיבל, שמתקיים מזה כעשור ביוזמת "קסם המדבר", החל בשבת האחרונה ויימשך עד סוף החודש ובמהלך חודש מרץ ויציע בין היתר סיורים מודרכים, סדנאות ומפגשים אישיים ברהט, חורה, באר שבע ודריג'את. "הפסטיבל מראה שאנחנו לא רק אלימות", מציין אל-זיאדנה, "יש פה עולם שלם".
בן שלום ריצ'רדסון: "אנשים חוששים, אני מבינה את זה. אבל אם רוצים לייצר תיירות מקרבת לבבות ועושה שינוי, אז חלק מהעניין הוא גם להגיע לרהט ולראות שיש פה מקום שעושה אירוח ביתי מאוד חם, שהחברה הבדואית מאוד שמחה לארח אנשים. חלק מהעניין הוא להגיע לכל מקום בארץ ולא לתת למציאות הזאת להכתיב לנו את החיים. מה עוד שכל האירועים שלנו מקודמים על ידי משרדי הממשלה והכול נעשה עם מדריכים מקומיים ולא הולכים למקומות לא בטוחים. אנחנו חיים בחברה לא פשוטה. גם ביפו, בירושלים ובתל אביב משהו יכול לקרות. אני חושבת שמצב האלימות בדרום, ברהט, הוא פחות חמור מאשר בצפון. אני עובדת ברהט ובכל החברה הבדואית כבר עשור, ובחיים לא נתקלתי במקרה אחד של אלימות שהיה מופנה כלפיי".
בן שלום ריצ'רדסון: "התיירנים הבדואים רצו להתנדב, להביא אוכל ולבנות אוהלים לחיילים. במידה מסוימת, הם הגשר בין החברה היהודית לבדואית. אני מרגישה שמאז חזרת החטופים אנשים רוצים לצאת לבלות, לטייל, לאכול. הם יכולים לנסוע לעוטף לראות כלניות ואז להגיע לרהט לאכול ארוחת אפטר של הרמדאן. הבדואים הם חברה שבליבה היא חברה מארחת. ברגע שמגיע אורח לבדואי, הוא רואה אותו כבן ברית ויגן עליו מכל משמר".