סדק בצנצנת: האם "חברותא" היא המענה למתח העדתי והמגזרי בישראל?

ארגון "חברותא" (מבית "איילת השחר") מפעיל כיום מערך עצום: כ-3,000 חברותות של גברים וכמעט כפול מכך בקרב נשים. יצאתי לפגוש את האנשים שמנהלים את המפעל הזה, אלו שמתנדבים בו ואלו שחייהם השתנו בזכותו.

משל הנמלים והצנצנת

"יש משל על שני סוגי נמלים, שחורות ולבנות, שחיות בשלום בצנצנת אחת," אומר לי הרב רפאל קרסניסקי, מנהל מחלקת הגברים בארגון. "הן רבות רק כשמישהו מבחוץ בא ומנענע את הצנצנת. השאלות הקשות על גיוס או על הציבור החרדי תמיד צצות כשהתקשורת מחליטה להבעיר את השטח. אני תמיד עונה לחברותות שלי: 'אני מוכן לענות על הכל, אבל בוא נדבר בעוד חודש, כשהרוחות יירגעו'. כשמכירים אישית, השאלה הדמגוגית נעלמת ונשאר האדם".

קרסניסקי מודה בכנות שגם הוא עבר תהליך: "כשהייתי בחור לימדו אותי שהחילונים שונאים חרדים, שצריך לשמור מרחק. היום, אחרי 20 שנות עבודה, אני יודע שזה לא נכון. רוב עם ישראל מעריך ואוהב את החיבור הזה. התחושה שלי כלפי כל יהודי בעולם היא תחושה משפחתית".

האם החרדים מוכנים ללמוד מהחילונים?

יופייה של החברותא טמון בכך שהלימוד מתקיים יחד – פתיחת הטקסט וחקירתו המשותפת. לא אחת מתברר כי דווקא מבטו של מי שלא עוצב בתוך עולם זה מביא עמו פרשנות מקורית, חדשנית ומעוררת השראה. כך מתגלים ערכים רבים המשותפים לכלל החברה, לא כהרגל או כמצוות אנשים מלומדה, אלא כתפיסת עולם עמוקה וחיה". דבריו מדגישים כי המפגש הלימודי אינו רק אמצעי להעברת ידע, אלא מרחב של הקשבה, הדדיות וגילוי משותף – כזה המאפשר חיבור בין עולמות וזהויות שונות.

"הוא קיבל פסיכולוג בחינם"

בשטח, הקשרים הופכים לעיתים לצינור הצלה. מאיר, רכז בפרויקט שאחראי על מאות חברותות, מספר על הצימאון של אברכים להעניק. קרסניסקי מוסיף סיפור מרגש על צעיר מאילת שהיה בנקודת שפל עמוקה: "ההורים שלו אמרו שהוא קיבל פסיכולוג בחינם. הלימוד והקשר האישי פשוט הקימו אותו על הרגליים. הם הפכו לחברים בלב ובנפש, והמשפחות מבקרות זו את זו בחגים".

הזווית הנשית: "הבן שלי במילואים, אני לא ישנה"

לאה שביט, מנהלת מחלקת הנשים, מביאה לשולחן את המציאות המורכבת של "החרדי החדש". "הבן שלי מנהל בהצלה' וקפץ לבארי בשביעי באוקטובר. הוא שירת בצבא וגם עכשיו הוא במילואים," היא מספרת. "כשאני מדברת עם נשים חילוניות שכועסות עלינו, אני אומרת להן: 'אני איתכן, אני לא ישנה בלילה'. אנחנו חייבים להוריד את המחיצות".

שביט מספרת על חברה חילונית שדאגה לשעון השבת של חברתה החרדית המאושפזת, ועל נשים חילוניות שמוצאות בחברותא החרדית "אשת סוד" שלא שופטת אותן.

למרות הפתיחות, הרב קרסניסקי לא מתעלם מהחששות במגזר החרדי: "יש קהילות שבהן כל חברותא צריכה אישור, כדי לוודא שהאברך חזק מספיק ולא יושפע לרעה. אנחנו שומרים על אורח החיים שלנו בקנאות – מסננים אינטרנט, נמנעים מהליכה לתל אביב – כי היצרים חזקים. אבל זה לא סותר את האהבה. אנחנו בוכים על כל חייל שנהרג".

בשיחה עם "מעריב", ציין הרב שלמה רענן, יו"ר ארגון "איילת השחר": "הקמתי את פרויקט 'חברותא' לפני כ-30 שנה מתוך שליחות לחבר בין חרדים לחילונים. בימים אלו, המיזם אקטואלי וחשוב מתמיד. אנו נמשיך לפעול בכל כוחנו למען האחדות והחיבור בין כל חלקי עם ישראל".

פרויקט "חברותא" מוכיח שהבורות היא האויב הגדול ביותר. כשנפגשים סביב טקסט יהודי, בין אם זה "אגדות חז"ל" או "הלכות שבת", הסטיגמות מתפוגגות. כפי שמסכם הרב קרסניסקי: "חשוב לי שקוראים והיהודים  יידעו – השירות הוא ללא תשלום, ואנחנו עושים אותו מאהבה נטו".