"המחבלים המפלצתיים מלכדו את גופתה ברימונים במטרה לרצוח גם את אלו שיבואו לחלץ אותה... הילדים נחטפו לעזה ושוחררו סמוך לגדר בזכות תושייתה של שכנה גיבורה, אבל החור שנפער בליבם לעולם לא ייסגר. נגב בן ה-4 סיפר בקול רועד, כי רגע לפני שאמא יצאה להילחם על חייהם היא לחשה להם מילים שיישארו חקוקות בנשמתם לנצח. היא ביקשה שיזכרו תמיד שהיא אוהבת אותם הכי בעולם".
קמפיין לקליטת תושבים
ואכן, כמעט לא ידוע ברבים כי שיעור הנפגעים בחולית היה מהגבוהים ביותר ב-7 באוקטובר. מתוך 200 תושביו, 15 נרצחו, אחת מהם היא עדי קפלון. 11 בתים נשרפו.
דממה שוררת ברחבי הקיבוץ הקטן, הפסטורלי, שנתיים וארבעה חודשים לאחר הטבח. הדוברת ניר סולטן, שהגיעה לחולית מהיישוב בת חפר שבעמק חפר, קיבלה בשמחה את פני האורח הפתאומי. רק לפני חמישה חודשים ילדה את בנה השלישי, והיא כולה אופטימית באשר לעתיד היישוב. "הפסטורליות משכה אותי לעבור לכאן", היא מספרת. בינתיים היא מתגוררת עם בני משפחתה ב"רביבי חולית", מקום משכנם הארעי בקיבוץ רביבים של רוב חברי חולית. אחרים שוכנו בבניין מגורים ברחובות.
ב-7 באוקטובר פרצו כ-60 מחבלים משלושה כיוונים לחולית, וחדרו כמעט לכל הבתים. "ניסו לפתוח את הדלת של ביתי, לא הצליחו, לא ירו, אבל לבתים סמוכים הם נכנסו, ריססו, שרפו, הרגו ופצעו. היינו בחוסר אונים", סולטן מתארת. "אני אישה שצריכה שליטה. שלטתי על המחשבות, ועשיתי הכל כדי שנצא בחיים. הצבא לא היה. היו כאן מעשי גבורה של החברים". רק בשעה אחת בצהריים בערך התחילו להגיע טפטופים של הצבא, חוליות של חמישה-שישה חיילים, בלי תיאום ביניהם.
צמיחה כלכלית מטורפת
גם סיפורו האישי מצמרר: "שהינו עשר דקות בממ"ד ואז אשתי ראתה מהחלון את המחבלים מתקרבים. כיבינו את כל האורות והמזגנים ועלינו לעליית הגג. בעזרת מטאטא אשתי הרימה למעלה כיסא. שכבנו בבוידם מתחת לגג רעפים בחושך 11 שעות, מחשש שייפול עלינו טיל, עד שהצבא הגיע". היום הוא גר באותו הבית.
אנחנו ממשיכים בסיורנו. פה ושם נשמע קול הלמות של בנייה. בתים שנפגעו במיוחד כבר נהרסו כליל. בתים חדשים ייבנו תחתיהם. העבודות מתנהלות בעצלתיים על ידי פועלים מסרי לנקה. שכונה שלמה נראית כאתר בנייה ולידה כמה בתים שרופים שעדיין עומדים על תילם, מפויחים. חדר האוכל ומרכז התרבות עומדים נטושים, הרוסים בחלקם, לא ידוע מה יהיה איתם בעתיד. מולם - מבנה הפאב, עזוב ושומם אף הוא.
בעניין העתיד, בוקעי אופטימי: "אנחנו בצמיחה כלכלית מטורפת. לפני המלחמה 98% מההכנסות היו מחקלאות, ועכשיו אנחנו לקראת פיתוח עסקי - הקמת שדות אגרו-סולאריים ומרכז לוגיסטי שיספק מקומות עבודה". הוא מדגיש את הצורך הדחוף ביותר של המקום בעיניו - צמיחה דמוגרפית ופתיחת גני ילדים. "חולית יהיה עוד יותר טוב ממה שהיה", הוא מתנבא.
בוקעי אומר שכל מיגון של מבנה ציבורי עולה כחצי מיליון שקלים, ושלמען הדבר הוקמה עמותה, המגייסת כספים בארץ ובחו"ל. למנהלת תקומה יש בפיו שבחים: "רוב המימון לשיקום הקיבוץ בא מתקומה. עם כל הביקורת, תקומה עשתה דברים גדולים".
חולית ממוקם מול רפיח, ליד כרם שלום. הוא שוכן בלב מרחבים עצומים, ירוקים בעונה זו של השנה. עין לא תשבע מלראות את הנגב המערבי פורח על שדותיו המשתרעים אל האופק ואל גבול הרצועה. מפעם לפעם נשמעים במקום קולות נפץ של הפעילות הנמשכת של צה"ל בשטח הרצועה.
בדרכנו צפונה אנחנו עוברים בכביש 232 ליד שלטי הכוונה אל בארי, ניר עוז וכפר עזה, שסיפוריהם מוכרים יותר מסיפור הקהילה הקטנה של שכנם, קיבוץ חולית. עוד ארוכה הדרך לשיקום המלא, אבל היא בטוחה.
התרעות פיקוד העורף