"אנחנו גם בוחרים את נושא המחקר בעצמנו", מוסיפה קשת. "משהו שמעניין אותנו. אפילו הצעתי לחברה שעושה איתי את המחקר שנייצר פצצות", היא צוחקת. קשת רוצה לעסוק בפיזיקה גם בצבא, אולי אף בפיתוח טילים, ויחד עם ההתלהבות מהטכנולוגיה, היא מודעת גם למורכבות.
"ברור שיש פה שאלה מוסרית", היא אומרת. "אני חושבת על זה, אבל אין לי תשובה עדיין". כדי להגיע ללימודים, קשת נוסעת מדי יום ממודיעין לירושלים, שלוש עד ארבע שעות בדרכים. "ידעתי שזה יהיה אינטנסיבי", היא אומרת, "אבל חיפשתי תיכון אחר ממה שהכרתי". הנטייה למתמטיקה ולמדעים תמיד הייתה שם, ו־10 היחידות בפיזיקה נתנו לה עוד מרחב לבטא זאת.
אצל אייל, החיבור לפיזיקה התחיל מגיל קטן: "מכיתה א' זה עניין אותי", הוא מספר. בבית שלו מדעים תמיד היו חלק מהשיח, האחים הגדולים שלו למדו פיזיקה, אבל הוא הראשון שבוחר לעשות 10 יחידות. "בשבילי זה לא רק החומר", הוא אומר, "זה גם העבודה במעבדה, לנסות דברים, לראות איך זה באמת עובד". כבר עכשיו אייל מדבר על עתודה צבאית בפיזיקה, על קריירה מדעית, ועל החלום לעבוד בכור גרעיני. "אני מקווה שלא נצטרך לפתח מערכות הגנה, אבל אני מבין שבמציאות הישראלית אין אפשרות אחרת".
גם מחוץ לשעות הלימודים אייל נשאר בעולם הטכנולוגי. הוא מתנדב בארגון "נטע", ארגון נוער טכנולוגי, ומלמד ילדים בבית ספר יסודי להשתמש בכלים דיגיטליים, מאתרים פשוטים ועד יצירת קומיקסים. בסוף היום, אייל וקשת עדיין צריכים להכין שיעורים ולהתכונן למבחנים, אבל איפשהו בין ניסוי לנוסחה, מתחילים להיבנות גם הפיתוחים של המחר. כאלה שיגיעו לצבא, לתעשייה, ולמקומות שבהם פיזיקה הופכת לביטחון. העתיד של ישראל, מתברר, נראה לפעמים כמו שני תיכוניסטים במעבדה.
התרעות פיקוד העורף