במסגרת המחקר התבקשו הורים לילדים מתחת לגיל 18 להעריך את מצבם הרגשי, החברתי וההתנהגותי של ילדיהם. מהממצאים עולה כי 56% מההורים דיווחו על פגיעה במצב הרגשי של ילדיהם, ירידה לעומת 62% במחקר דומה שנערך בנובמבר 2024. גם בתחום החברתי נרשמה מגמת שיפור מסוימת: 34% מההורים דיווחו על פגיעה חברתית, לעומת 50% במחקר הקודם.
עם זאת, בתחום ההתנהגותי לא חל שינוי. 38% מההורים דיווחו על הידרדרות בהתנהגות ילדיהם - שיעור זהה למדידה הקודמת. שיעור ההורים החוששים מנשירה ממערכת החינוך ירד מעט, מ-11% ל-8%.
המחקר בחן גם את ההבדלים בין משפחות מפונות ללא מפונות, ומצא כי בכל המדדים, למעט סכנת נשירה, הורים שפונו מבתיהם דיווחו על פגיעה משמעותית יותר בילדיהם. הפער הבולט ביותר נמצא בתחום הרגשי: 70% מהורי הילדים המפונים דיווחו על פגיעה רגשית, לעומת 50% בלבד בקרב הורים שלא פונו. פערים דומים נרשמו גם במדדים החברתיים וההתנהגותיים, ומעידים על השפעה מתמשכת של חוויית הפינוי על תחושת הביטחון והיציבות של הילדים.
בנוסף בחן המחקר את סדרי העדיפויות של התושבים לחיזוק מערכת החינוך בצפון. שלושת התחומים המרכזיים שעלו הם משיכת הון אנושי חדש למערכת החינוך, השקעה בפדגוגיה בבתי הספר והרחבת התמיכה הרגשית וחיזוק החוסן של ילדים ובני נוער.
לדבריה, "התרחבות הפערים בין ילדים מפונים ללא-מפונים מדגישה, כי הפינוי אינו אירוע נקודתי אלא תהליך בעל השלכות ארוכות טווח על רווחת הילדים, על תפקודם ההתנהגותי ועל תחושת היציבות והביטחון שלהם".
לבסוף הדגישה: "ממצאים אלה מדגישים את הצורך במדיניות חינוכית-חברתית מבוססת נתונים, שתשלב חיזוק מערך התמיכה הרגשית, השקעה בפדגוגיה איכותית והבאת הון אנושי למערכת החינוך בצפון, תוך מתן מענה דיפרנציאלי לאוכלוסיות שנפגעו באופן החמור ביותר. תפקידו של מרכז הידע הוא להמשיך וללוות תהליכים אלו במחקר שיטתי, במעקב מתמשך ובהנגשת ידע למקבלי החלטות, על מנת לצמצם פערים ולהבטיח עתיד חינוכי וחברתי יציב לילדי האזור".
הוא המשיך ואמר: "אנחנו נמשיך להשקיע בהון האנושי, בפדגוגיה מתקדמת ובתשתיות איכותיות, כדי להבטיח שכל ילד וילדה בגליל המזרחי יקבלו הזדמנות שווה לפרוח, להתפתח ולהצליח. זהו מהלך אזורי כולל למען עתידם של ילדי הגליל המזרחי כולו".
התרעות פיקוד העורף