חשוב גם להבין את המושג "טריגר". זהו רגע שבו הגוף והנפש מגיבים כמי שיודעים שכבר היינו במקום הזה, במצב הזה, וחווינו קושי משמעותי מאוד. לכן גם אם מצד אחד אנחנו מתפקדים, הרי שמצד שני, ובו זמנית, חווים הצפה, עצבנות או קושי בשינה. עצם ההבנה שלנו שהתגובה שלנו צפויה, נורמלית, מאפיינת מצבים שכאלה, יכולה להפחית את החרדה מהתגובה עצמה, עוזרת לא להיבהל מהפחד שאנחנו מרגישים.
דווקא עכשיו חשוב לחזור לעקרונות יסוד פשוטים כעוגנים בתוך חוסר הוודאות. במצבי מתח אנחנו נוטים להתכנס. זו מעין תגובה אוטומטית שלנו. עם זאת, דווקא פנייה לקשר היא שיכולה לעזור במצב זה: שיחה עם אדם קרוב, שיתוף פשוט, או יוזמה לפנות למי שקשה לו יותר עשויים להפחית את הבדידות ולחזק את תחושת היציבות.
לצד זאת, יש חשיבות לשגרה, גם אם חלקית. פעולות יומיומיות רגילות מזכירות לנפש שהחיים ממשיכים. כדאי גם לווסת חשיפה לחדשות - להתעדכן, אך לא לשהות שעות מול המסכים. חשוב לשמור על תנועה - הליכה קצרה, נשימה או פעילות גופנית מסייעות להפחתת הדריכות ולהשבת איזון.
אי הוודאות מכבידה, במיוחד כשהיא מתווספת לעייפות מצטברת. אך הידיעה שהתגובה שלנו אנושית ושניתן לייצר עוגנים של יציבות - היא חלק מהחוסן. חוסן אינו היעדר פחד, אלא היכולת להמשיך גם בתוך טלטלה.
התרעות פיקוד העורף