אלקבץ הזכירה את העובדה שהשכונה צמודה לדופן הקיבוץ הפונה לכפר עזה: "אפשר להשאיר אותה כמו שהיא שם. השר עמיחי אליהו יכול להפעיל את סמכותו ולהלאים את הקרקע, והקיבוץ יכול לקבל שטח חלופי, נקי מדם הנרצחים", היא אמרה בשיחה עם "מעריב".
"אסור להרוס את הבתים ואסור להעתיק אותם. אלה בתים שהיו מקור החיים שלנו, ולכאן אנחנו רוצים להביא את הילדים שלנו בעוד כמה שנים, להראות להם את הבתים האלה, איפה שהיו הנעורים שלנו עד השבעה באוקטובר", אומרים בני המשפחות.
אמילי דמארי אמרה כי העתקת הבתים תפגע בזיכרון של האירועים שהתרחשו במקום ובחיים שהיו עד אותה שבת: "כבר עכשיו מכחישים את מה שעשו לנו", היא אמרה. "אם נהרוס את הבתים, מי יזכור את מה שהיה שם".
ענת אלקבץ הוסיפה: "מה שיש עכשיו בשכונה זה מיקרוקוסמוס של מה שעשו לנו. יש בית שרוף, בית הרוס, בית מנוקב בכדורים - הכול. הרי נלחמו שם עד יום רביעי. עד אז אי אפשר היה להתקרב לשכונה".
בפני חברי כפר עזה הועמדו שלוש חלופות: העתקת חלק מהבתים אל אתר הנצחה מחוץ לקיבוץ והריסת יתר הבתים, השארת בתי העדות כולם כמו שהם עכשיו, או שימור חלק קטן מבתי העדות במקומם הנוכחי והריסת יתר הבתים.
באותה שבת נכנסו לקיבוץ למעלה מ-250 מחבלים שביצעו מעשי טבח, הריסה וחטיפה. הם רצחו 64 חברים, 18 לוחמי צה"ל ושב"כ וחטפו 19 מתושבי הקיבוץ. המחבלים לא בחלו בחטיפה ורצח של נשים, ילדים ומשפחות שלמות.
"על רקע זה מזדקרת במלוא עוזה סוגיית אופיו והיקפו של מפעל ההנצחה המרכזי לטבח בכפר עזה, החורגת בהרבה מגבולותיו הגיאוגרפיים של הקיבוץ", כתבו. "זה הפך לעניין לאומי, המעניק מטבע הדברים דגש מיוחד לרכיב השימור באתרו - הנצחה לדורות של הטבח הנורא במקום התרחשותו בפועל. הנצחה לדורות של האירוע שבו עצר הזמן מלכת".
ענת אלקבץ הייתה נרגשת ונסערת כאחד: "הקהילה נעולה על כך שהחלטות מתקבלות בהצבעה ושאף אחד לא יתערב בכך. הם פשוט נעולים על זה. זה נורא. פנינו לשרים ואנחנו רואים שהם חושבים שיש היגיון עובדתי ואמיתי בכך שהם איתנו לגמרי. אף אחד לא מתעסק עם הקיבוצים. ככה זה בחוויה שלי. הם חזקים. זה מזעזע!", היא זעקה.
"באו לרצוח אותנו על עצם היותנו יהודים, לא בגלל שאנחנו גרים בעוטף עזה. הם מפרסמים שהכול נעשה ביושר ובהגינות תהליכים, אבל זה לא הוגן. לא יכול להיות הוגן שתתקיים הצבעה כזאת. לא יכול להיות שלהורים השכולים לא יהיה חלק בקבלת ההחלטות".
מקהילת כפר עזה נמסר כי ההצבעה על מתווה ההנצחה הגיעה לסיומה בהשתתפות 78% מבעלי זכות ההצבעה. 69% בחרו בחלופה של העתקה חלקית של שכונת דור צעיר לשטח שמחוץ לקיבוץ, שבו יוקם מרכז הנצחה ומורשת הפתוח למבקרים, מבלי להותיר בתי עדות בשטח הקיבוץ.
"זו הייתה אחת ההצבעות הקשות והכואבות שהקהילה נאלצה להשתתף בה. לאורך התהליך בלטו יכולות ההקשבה וההכלה המיוחדות של קהילת כפר עזה, שהסתיימו בהצבעה הוגנת שנותנת ביטוי לקול של כל חברי הקהילה. בסופה התקבלה החלטה חד-משמעית וברוב גדול. אנו מצפים שממשלת ישראל והציבור יכבדו את ההליך ויסייעו לקהילה בדרך שבחרה, בכל המובנים וכפי שהמדינה התחייבה".
בדף שפרסמה הנהלת הקיבוץ לאחר ההצבעה נאמר כי השתתפו בה 379 חברי אגודה מקרב בעלי זכות ההצבעה. הועמדו בה שלוש שאלות להחלטה: האם כפר עזה תיקח חלק בלספר לתושבי המדינה ולעולם כולו את סיפור השבעה באוקטובר שהתרחש בקיבוץ; שאלת קיום מיזמי הנצחה פרטיים במרחב הציבורי, שיבוצעו אך ורק בהתאם למתווה אחיד שיאושר מראש באספת היישוב; ושאלת שימור בתי העדות של שכונת דור צעיר.
שתי השאלות הראשונות אושרו ברוב גדול. בשאלה השלישית אושרה החלופה השלישית - להעתיק חלקית את בתי השכונה לשטח שמחוץ לקיבוץ, שבו יוקם מרכז הנצחה ומורשת הפתוח למבקרים, מבלי להותיר בתי עדות בשטח הקיבוץ.
"זה סיפור של עם ישראל כולו, לא רק של כפר עזה", אמרה אלקבץ. "אין לנו זכות להחליט על האזור הזה. בעיניי זו הייתה הצבעה שאת התוצאות שלה קבעו מראש".
נציגי המשפחות השכולות ממתינים עתה לצעדים שינקטו שרי המורשת והתפוצות, בתקווה שהם יפעילו את סמכותם בעניין אתר ההנצחה. יצוין כי למרות ההחלטה שהתקבלה, טרם הוחלט כמה בתים יועתקו אל מחוץ לשטח הקיבוץ.
התרעות פיקוד העורף