מהנתונים שהוא מציג גם עולה, כי למרות שהמקלט ספג פגיעה ישירה, רוב השוהים בו שרדו. "במקלט היו בעת הפגיעה הישירה של הטיל כ-30 בני אדם, 28 יצא בהליכה מהמקלט ולמרבה הצער, שניים נוספים נהרגו. הפגיעה הישירה בבית הכנסת ובמקלט שמתחתיו יצרה בטן בתקרה, אבל היא לא קרסה", הוא מסביר. "שבעה הרוגים נוספים היו מחוץ למקלט וככל הנראה היו ביניהם כאלו שעשו את דרכם אליו. זה אסון כבד".
לדבריו, המקלט שנבנה בשנות ה-70' הוא תקני. "התקן של מיגון משתדרג במהלך השנים על ידי פיקוד העורף. בהתחלה, גודל הממ"ד היה חמישה מטרים, בהמשך הוא גדל לתשעה מטרים וכיום הוא כבר מגיע ל-16 מ"ר. גם התקנים של מקלטים השתדרגו. אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, שונה התקן של דלתות הממ"דים, שיהיו עמידים בפני ירי כדורים", הוא מסביר.
עם זאת, דננפלד מבהיר, כי המקלטים אינם מתוכננים לפגיעה ישירה, שהיא בהסתברות מאוד נמוכה. "אומנם המפרטים השתדרגו, הבטון חזק והמקלט מציל חיים, אבל הוא לא מתוכנן לעמוד בפגיעה ישירה של חומר נפץ במשקל של כחצי טון", הוא מסביר.
דוננפלד מתריע, כי מאות אלפי ישראלים חיים במבנים שאינם מחוזקים וללא מיגון. "המדינה חייבת לפעול לשינוי המצב, כפי שהתריע כבר מבקר המדינה", הוא מציין – "יש סכנה לא רק בעת מלחמה, אלא גם בתרחיש של רעידת אדמה
הוא מונה צעדים נוספים, שעל המדינה ליזום: "פרוייקטים של התחדשות עירוניות נתקעים לעיתים לשנים ארוכות בגלל מיעוט של דיירים סרבנים. האינטרס הציבורי צריך לדעתי להכריע. גם ניתן לפשט הליכים ולהאיץ אותם", הוא מציין עוד – "המדינה גם צריכה באמצעות רשות מקרקעי ישראל לעודד פרוייקטים של התחדשות עירונית במקומות שערך הקרקע נמוך לעומת אזור המרכז. ניתן לעשות את זה באמצעות הקצאת קרקע משלימה".
הוא גם מציע שהמדינה תגביר את מעורבות הרשויות המקומיות בפרוייקטים של התחדשות עירונית. "ראינו בקורונה וגם במלחמות מאז שהרשויות המקומיות מכירות הייטב את הצרכים בתחומן ואת צרכי התושבים", הוא מסביר.
דוננפלד גם מציע לשלב את הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה באישורי תוכניות לממ"דים ומיגוניות. "המדינה החליטה שיש צורך רק באישור פיקוד העורף, אבל כבר היו מקרים שהתברר שחשוב גם לקבל את אישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כדי למנוע מצבים של פלישה לשטחים ציבורים, או חריגה מקווי בניין", הוא מסביר – "זה לא יעכב הליכים".
התרעות פיקוד העורף