נ' הגיעה ליחידה מיישוב בצפון, קרוב לקו העימות. את השירות שלה התחילה למעשה חצי שנה לפני האירועים שפתחו את מלחמת "חרבות ברזל", כלומר כחצי שנה לפני 7 באוקטובר 2023.
"עשיתי טירונות 03 ומאוד רציתי לצאת לקצונה. ידעתי שזה תפקיד מאוד מעניין ומשמעותי. היום, במיוחד עם מה שקורה ב'שאגת הארי', אני ממש מגנה על הבית שבו אני גרה על קו העימות. זה נותן משמעות גדולה יותר לדברים שאנחנו עושים. גם החברים שלי לנשק מרגישים שהם מגינים על הבית שלנו, כי גם עכשיו יש שיגורים מלבנון. הנה, עכשיו אמא שלחה לי הודעה שהיא נכנסה למיגונית", היא מחייכת.
בעוד היא משוחחת עם "מעריב", הטלפון שלה לא מפסיק להתריע. בשלב מסוים של השיחה נשמעת התראה. סגן נ' עוצרת לרגע את השיחה, וממשיכה אחר כך באותה התלהבות לספר על התפקיד שלה, מה הוא דורש ממנה ומה הוא מחייב.
"הייתי בתפקיד של קצינה בסוללות החץ. התאמנו לפעילות הזאת הרבה מאוד. למעשה, כל מי שמשרת כאן הגיע לתפקיד שלו מתוך רצון לבצע שירות משמעותי. היום יש לי תפקיד פיקודי גדודי. אסור לי לספר עליו יותר מדי - גם לא לחברות שלי, אפילו לא לאחים שלי, שגם משרתים עכשיו. אח אחד בחיל האוויר והשני חי"רניק במילואים.
בתפקיד הנוכחי יש לי חיילים שאני צריכה לשמור עליהם, לוודא תמיד שהם בסדר ולשמור על הרצף הפיקודי. היום כולם מרגישים נחת, כי כולם יודעים, רואים ושומעים מה המערכת הזאת שווה".
שאלת שירות נשים בצבא כמעט שלא מעסיקה אותה. להפך: "אני לא מרגישה בכלל הבדל, אם לומר את האמת. עשיתי את הטירונות ביחד עם החיילים. את מסלול הקצונה בבה"ד 1 עשיתי בגדוד להב. את הפעילות שלנו אנחנו מבצעים במשמרות מעורבות. במשמרת שלי יש הכי הרבה בנות, והעבודה מתבצעת כמו שצריך".
הפעילות כוללת גם עבודה פיזית, שעליה היא מצליחה להתגבר. בתפקידה הקודם כקצינת פלגה הייתה בין היתר אחראית על פריקת משטחים במקומות שונים.
"זאת בהחלט עבודה גופנית קשה שצריך לבצע מהר. בקטע הזה המערך הטכני מאוד מסייע לנו. בסופו של דבר אנחנו חייבים לפעול במהירות - וכך אנחנו עושים".
התרעות פיקוד העורף