מאיר לבבי ואשתו גרים בבניין ללא מעלית. "עכשיו זמן ההמתנה בין התרעה לאזעקה התקצר, אז לפעמים, ביום, אשתי ואני נמצאים בכוונה בחוץ, על הספסל, כדי שאם תהיה אזעקה, נספיק", הוא מספר. כשורד שואה, הוא מעיד, רוחו חזקה – "אחרת לא הייתי יושב פה ומדבר איתך".
לדברי וול, יש בקרב האוכלוסייה המבוגרת, גם "אנשים שמשדרים מעין רוגע כללי כזה, והם כבר לא מתרגשים מהמלחמה. הם משדרים סוג של 'התרגלנו, זה מה יש, הכל בידי שמיים, ומה שיהיה יהיה'".
וול מתרשמת שהאוכלוסייה המבוגרת שהיא פוגשת כיום רגועה יותר משהייתה בתקופה של מבצע "עם כלביא": "יש פחות סטרס, פחות לחץ, אולי כי כרגע יש פחות פגיעות. יכול להיות שזה משפיע. אני גם מרגישה שיש אצלם אמונה בצדקת הדרך של המבצע הזה, שעוזרת להם להתמודד. שאלנו למשל את האנשים אם הם חשים צורך בתמיכה רגשית. אנשים שידרו חוסן. גם מי שלא יורד למקלט לא משדר מצוקה, אלא מתאר זאת כבחירה מושכלת. היו גם כאלה שאמרו שהם מעדיפים להישאר בבית שלהם, אפילו שאין בו מרחב מוגן, ולא לעבור למלון עם מרחב מוגן. אמרו שבבית שלהם הם מרגישים שזה המרחב הבטוח שלהם".