"התחושה היא של כעס ואכזבה עמוקים", כתבו למח"ט. "כיתות הכוננות הן קו ההגנה הראשון של היישובים, התושבות והתושבים שלנו, והן מבוססות על אנשים שמוכנים לקום בכל שעה, לעזוב את המשפחות ואת העבודה ולהתייצב להגנת הבית והקהילה שלנו".
המכתב שנשלח מקיבוץ סמר, השוכן גם הוא סמוך מאוד לגבול, כלל הסבר מתומצת על הסיבה שבגללה חייבת כיתת הכוננות להישאר בהיקף הגודל הנוכחי שלה: "המענה המיידי בתרחישי אמת הם אנשי כיתת הכוננות, שעברו הכשרה ואימונים במקום. הם אלו שמכירים את השטח ואת המורכבות שלו. הם אלו ששומרים יומם וליל על המשפחות ועל האורחים הרבים שבאו לכאן להפוגה. כאחראים לשלום הקהילה, אנו מתקשים לתווך את המצב החדש ודואגים מהתערערות תחושת הביטחון של האוכלוסייה", נאמר במכתב.
רכזי הביטחון כתבו כי התחושה בשטח קשה מאוד בעקבות ההחלטה: "אנו שואלים את עצמנו כיצד מחלישים דווקא את המסגרת שנועדה לתת מענה מיידי לאירועים ביטחוניים, ומדוע במקום לאמן ולתגבר מחליטים דווקא לצמצם. האנשים כאן מחויבים למשימה, למדינה ולביטחון היישובים. ראוי שגם המערכת תעמוד מאחוריהם באותה מידה של מחויבות".
עד לשעה זו לא התקבלה תגובת דובר צה"ל.
התרעות פיקוד העורף