היעדרם של ממ"דים ומקלטים בבתים רבים הביא אזרחים לחיפוש אחר פתרונות מיגון יצירתיים – שאינם ריצה לילית למקלט שכונתי. בני הזוג נאמן הם שניים מאותם אזרחים. הוא בן 90, היא בת 87. במבצע עם כלביא הם עברו למלון, וכעת חזרו אליו. "אנחנו גרים בבניין לשימור. אין לנו ממ"ד ואין מקלט", מספר דן.
"כדי להספיק להגיע למקלט הציבורי, שנמצא בבית ספר בשכונה, צריך לרוץ", רינה מוסיפה. "שנינו מוגבלים בהליכה, אז זה לא לעניין בכלל, ודאי לא בלילה. אנחנו לא יכולים להגיע למקלט. בשגרה, יש לנו בחור שמוציא את הכלב. עכשיו הוא מגיע למלון כדי להוציא אותו".
אפשר לעבוד בלי הפרעה
במלון כרמלה הפך חדר אחד בכל קומה לממ"ק (מרחב מוגן קומתי). בימי שגרה החדר מאכלס אורחים, כך שיש בו מיטה, שירותים, מקלחת וטלוויזיה. "אני מגיעה לחדר הזה בזמן אזעקה, והשהות שם יוצאת מהכלל", מתארת מירון. "אני מרגישה ביקום מקביל. בבוקר מגיעים טווסים לבקר אותנו, יש לי פטיו בחדר, והוא ממוקם קרוב לבתי קפה ולמסעדות. מה חסר לי?".
ביום שישי האחרון ערכה מירון קבלת שבת בממ"ק, בזמן ששהתה בו גם משפחה ערבית־נוצרית שמתארחת במלון. "בזכות השהות המשותפת בממ"ק בזמן האזעקות, נשברו כל החומות והפכנו למשפחה", מירון מספרת. "כשמבלים הרבה יחד מכירים זה את זה ממש לעומק. זו זכות גדולה".
איילת מתכננת לשהות בירוחם עד יום חמישי הקרוב. "וואו, איזה תענוג", היא מתארת את חוויית השינה במשך לילה שלם, ללא אזעקות. "זה ממש כיף. גם לא השארתי את הטלפון לידי. כל כך נהניתי".
לא באנו לבלות
אנדרייב מודה שהצעד אינו פשוט כלכלית מבחינתה: "בגלל המלחמה נפסקו האירועים, ועוד לא קיבלתי מהמדינה פיצוי על עם כלביא. במקביל אני ממשיכה לשלם משכורת לעובדים, ועכשיו גם את דמי השכירות באילת. אבל עדיין הירידה לאילת שווה לי מבחינת השקט הנפשי. בינתיים החלטנו להישאר לפחות עד יום שני".
היא מספרת שהעדיפה את המעבר לאילת על פני שהות בבית הוריה: "הם גרים בבית פרטי בראשון לציון, ויש שם מרחב מוגן, אבל כבר יש אצלם הרבה בני משפחה. במבצע עם כלביא הבית שלהם נפגע מהדף. פה, באילת, פחות מלחיץ. אז אנחנו מסתובבים קצת ברחוב, והילד יכול להוציא אנרגיה. זה לא שכיף חיים עכשיו, גם קר ואי אפשר להיכנס לים, אבל לפחות שקט. לא באנו לבלות".
התרעות פיקוד העורף