"לפני שבועיים הייתי מחוץ לבית בזמן שהגיעה ההתרעה", מספרת רוזי אדרי (45), תושבת חולון. "מיהרתי להגיע למקלט בבניין שלידו שהיתי באותו זמן ודאגתי שהבת שלי תיכנס לפניי, ואז איבדתי שיווי משקל והתגלגלתי במדרגות. אני חושבת שהתעלפתי לכמה דקות, וכשהתעוררתי שמעתי את הבת שלי מבוהלת, צועקת ובוכה. מהר מאוד אחת הדיירות בבניין הזמינה אמבולנס ובעזרת אנשי ארגון 'ידידים' שהגיעו לזירה פינו אותי לבית החולים איכילוב. האבחנה הייתה שבר בעצם השוק ברגל".
אדרי אושפזה במשך שישה ימים והועברה לאשפוז ביתי. "אני חייבת לשבח את מערך השיקום הביתי של קופת חולים כללית שנתן לי אחלה טיפול ושירות", היא מפרגנת. "כרגע אני מתניידת עם הליכון, קביים וכיסא גלגלים. תודה לאל שהילדים שלי, בני 8, 7 ושנתיים עוזרים לי ותומכים בי. כשיש אזעקה אני הולכת לממ"ד עם ההליכון. לא קל להיות אישה צעירה שפתאום מושבתת מהליכה, גם אם זה זמני. אני מקווה שבעזרת הפיזיותרפיה שאני עוברת אוכל בקרוב מאוד לחזור ללכת. אני ממליצה לכולם להיזהר כשהם יורדים למקלט או הולכים למרחב מוגן. אני משלמת את המחיר".
החיים השתנו
אלכסיי שטיינברג (77) מאילת משחזר את הרגע הקשה שבו נפל בביתו: "זה היה ב־1 במרץ, קצת אחרי חצות. אין לי ממ"ד בבית, ורציתי ללכת למקלט. קמתי מהמיטה, הלכתי בחיפזון לדלת - ונפלתי בבית, לפני שהספקתי לצאת. לאט־לאט חזרתי למיטה, מתפתל מכאבים. כשנשמעה שוב אזעקה הייתי במיטה, אבל לא הייתי מסוגל לצאת".
רק בהמשך הלילה הוא הבין את חומרת הפגיעה. "היו לי כאבים חבל על הזמן", שטיינברג מספר. "לא יכולתי לקום או לשבת, כלום. התקשרתי לקופת חולים, חשבתי שאולי יש רופא תורן, אבל אף אחד לא ענה לי. ידעתי שרופא אונליין כבר סגור, אז חיכיתי עד 7 בבוקר".
בבוקר שטיינברג השיג בטלפון את קופת החולים, הופנה לשיחה עם רופא וזה שלח אותו למיון. שטיינברג התקשר לבנו שהגיע אליו, סייע לו לרדת למכונית והסיע אותו לבית החולים יוספטל. "עשו לי בדיקות, רנטגן, C.T ועוד צילומים, ואמרו שיש שבר בירך", הוא מספר. "אחר הצהריים כבר עשו לי ניתוח".
למחרת הניתוח הוא שוחרר לשיקום ביתי בפיקוח קופת חולים כללית במחוז אילת, שמלווה אותו מאז. "הגיע אליי הביתה פיזיותרפיסט בשם דוד, לימד אותי איך ללכת עם הליכון, איך לקום, נתן לי תרגילים כדי לשקם את הרגליים", הוא מתאר. "אחר כך הגיע רופא, הסביר לי אילו תרופות לקחת, ובכל יום מגיע פיזיותרפיסט בשם אחמד שאיתו אני עושה תרגילים. כרגע אני עוד בשיקום".
שנייה מיותרת אחת
בבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים מורגשת בשלושת השבועות האחרונים עלייה במקרי פגיעות אורתופדיות כתוצאה מניסיונות להגיע במהירות האפשרית אל המרחבים המוגנים. לא מעט שברי ירך מאובחנים על ידי מומחי האורתופדיה בבית החולים, רובם בקרב בני הגיל השלישי. מקרים אלה דורשים ניתוח מיידי ואחריו שיקום.
תמר נהרי (62) ממושב אורה בפאתי ירושלים מחלימה בימים אלה מניתוח לאיחוי שבר מורכב בקרסול שאותו עברה בהדסה עין כרם. "זה קרה באמצע הלילה", היא משחזרת. "התעוררתי עם האזעקה ומיד קמתי מהמיטה. מיהרתי להגיע לממ"ד בבית, ואני ממש לא יודעת איך זה קרה, אבל נפלתי והרגשתי כאב חד בקרסול. הממ"ד קרוב מאוד לחדר השינה, כך שהכל קרה תוך שנייה מיותרת אחת. ככל שעברו השעות הכאב גבר, והבנתי שנפגעתי באופן לא מאוד שגרתי. בהתחלה המתנתי בבית, וקיוויתי שהכאב יחלוף".
"כמה שעות אחרי כן, כשראיתי שהעצם בקרסול בולטת. הרגל התנפחה מאוד והצבעים הכחולים הקיפו אותה מכל כיוון. גם בעלי אמר לי שיש כאן אירוע שלא מאפשר לחכות בבית, ואז הבנתי שאני חייבת להגיע לחדר המיון".
הצוות בהדסה אבחן שבר מורכב עם פריקה בקרסול, וביצע החזרה של המפרק למקומו. הרגל גובסה ונהרי קיבלה הוראה שלא לדרוך על הרגל. "השתדלתי מאוד שלא לדרוך, אבל כנראה לא הייתי ממושמעת עד הסוף", היא מודה בחיוך. "נוצר שבר חמור יותר, והפעם הרופאים הבהירו לי שאני זקוקה לניתוח כדי לקבע את העצמות. במזל גדול אני מתאוששת במחלקה שנמצאת בקומה תת־קרקעית ובזמן אזעקות לא צריך להזיז אותי. המקום בטוח ומוגן והצוות - גם המנתחים וגם במחלקה - הוא מתנה נפלאה של אנושיות".
"זה היה ב־3 לפנות בוקר, מיד אחרי ההתרעה של פיקוד העורף בטלפון", משחזר רוני לוי (73), תושב תל אביב. "יצאתי מהבית בריצה כי רציתי להספיק להגיע למקלט הציבורי, ובמדרגות פשוט החלקתי. הכל קרה בשנייה - רגל אחת ברחה לי, עפתי קדימה ונפלתי חזק על היד. הרגשתי כאב חד במרפק שלא דומה לשום דבר רגיל. ניסיתי לקום, ולא הצלחתי להישען על היד".
לוי היה שם לבדו. "ישבתי כמה דקות, מנסה להבין מה קרה לי", הוא מתאר. "אתה שומע אזעקות, אתה בלחץ, ואתה גם פצוע - זה שילוב לא פשוט. הבנתי שאני לא יכול להמשיך למקלט, אז חזרתי איכשהו הביתה. בבית המרפק התחיל להתנפח, והכאב רק הלך והתגבר. הבנתי שזה לא משהו שעובר מעצמו".
בתו הגיעה לביתו והסיעה אותו לחדר המיון בבית החולים איכילוב, "שם עשו לי צילומים ואמרו מיד שיש שבר במרפק. הכניסו אותי לטיפול, קיבעו את היד והסבירו לי שאני אצטרך תקופת שיקום".
לוי מנסה להתאושש עתה בביתו. "אני הרבה יותר זהיר עכשיו, אבל גם הרבה יותר מוגבל", הוא אומר. "כל תנועה ביד כואבת, ואני זקוק לעזרה בדברים בסיסיים. כשיש אזעקה, אני כבר לא רץ - למדתי בדרך הקשה. אני אומר לאנשים: 'תמהרו, כן, אבל אל תאבדו שליטה'. אני מיהרתי מדי, ושילמתי על זה".
התרעות פיקוד העורף