בעוד חזית הלחימה במבצע "שאגת הארי" ממשיכה להעסיק את הכותרות, מתברר כי בחזית הביתית המצב רחוק מלהיות יציב. מחקר חדש ומקיף שנערך בקרב 1,000 הורים לילדים מתחת לגיל 18, במסגרת יוזמת "חוסן ילדינו" של ארגון שיתופים, משרטט תמונת מצב קודרת: ההורים בישראל מצליחים אולי "לתפקד", אך הם עושים זאת תחת עומס רגשי כבד, שחיקה עמוקה ותחושת בדידות חברתית מטרידה.
הנתון המטלטל: הקהילה נעלמה?
אחד הממצאים המפתיעים והכואבים ביותר במחקר נוגע לממד הקהילתי. למרות האתוס הישראלי של ערבות הדדית בעתות משבר, רק 34% מההורים דיווחו כי הם חשים חיבור, עטיפה או תמיכה מהקהילה או מהסביבה הקרובה שלהם. רוב מוחלט של ההורים (כשני שלישים) מרגישים שאין להם רשת תמיכה משמעותית שתחזיק אותם בתקופה הזו.
אובדן השליטה והפער הרגשי
נשים חוות קושי רב יותר
המחקר מעלה נקודה מגדרית ברורה: נשים מדווחות על רמות נמוכות יותר של מסוגלות ושליטה בהשוואה לגברים. נראה כי נטל ניהול הבית, הדאגה לילדים והתמרון בין העבודה למציאות הביטחונית נופל ברובו על כתפיהן, מה שמוביל לשחיקה מואצת.
מה ההורים מבקשים?
המחקר של "חוסן ילדינו" מבהיר כי החוסן הלאומי אינו נמדד רק במספר המיירטים או בהישגים הצבאיים, אלא ביכולת של התא המשפחתי לשרוד את השחיקה היומיומית. ללא מעורבות קהילתית רחבה יותר ותמיכה ממשלתית ממוקדת בהורים - הסדקים בחוסן הישראלי עלולים להעמיק.
התרעות פיקוד העורף